בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
ספורט 5 
מוטב מאוחר 
 
 איך זה לא קרה עד היום? למפארד (gettyimages)   
ספורט 5 |
 
אבי מלר

מלר מאושר שאברמוביץ' הצליח להתעשת ולסכם עם למפארד

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הידיעה שפורסמה לפני חודשיים באנגליה הייתה יוצאת דופן: סופר בה כי פרנק למפארד, כדורגלן צ'לסי ונבחרת אנגליה, חתם על חוזה עם הוצאת ספרים בריטית מכובדת לכתיבת חמישה ספרי ילדים. הראשון מביניהם אמור לראות אור כבר בקיץ הקרוב, והסדרה כולה תעסוק בשחקן צעיר ומחונן ותיקרא "הכדורגל הקסום של פרנקי" (FRANKIE'S MAGIC FOOTBALL). איזה שם הולם. לא רק לספר ילדים, כי אם לקריירה של הסופר. של פרנק למפארד בן ה-34, הניצב בצומת דרכים קריטי, ועוד לפני ההחלטה המקצועית הגורלית, בוחר נתיב אחד חדש, מקורי, יוצא דופן.

אין ספק כי העיתוי של הקריירה הטריה של למפארד אינו מקרי. הוא נולד משום סימני השאלה שהחלו לבצבץ מעל הקריירה הקודמת שלו, עטורת התהילה והתארים. כי העונה, להפתעתו, גילה למפארד שהמועדון אותו הוא משרת ביופי, אופי, נאמנות ויעילות שיא זה תריסר שנים, לא מתכוון עוד להמשיך ולהשתמש בשירותיו עם תום עונת הכדורגל הנוכחית בסוף החודש.

החוזה הנוכחי של לאמפס בצ'לסי מסתיים ביוני, ואף אחד במועדון לא דיבר איתו על הארכת חוזה בחודשים האחרונים. "תגיד, רומן (אברמוביץ'), מה עוד הוא צריך לעשות כדי לקבל הארכת חוזה?", כתב השבוע עיתונאי בריטי בכיר. כנראה שהוא היה צריך לכבוש את שני השערים בניצחון 1:2 על אסטון וילה, לשבור את שיא הכיבושים בצ'לסי בכל הזמנים (203, לבובי טמבלינג יש 202), ובנוסף להביא נקודות שהבטיחו לכחולים עונה נוספת בליגת האלופות. שעות לפני גמר הליגה האירופית, אברמוביץ' התעשת ושלף את פנקס הצ'קים, ולפי הדיווחים באנגליה פרנקי קיבל חוזה לעוד עונה.

נכון, למפארד כבר לא ילד. 34 הוא גיל מבוגר יחסית במקצוע הזה. אבל יש מקרים בהם הדגש הוא דווקא על היחסי. על התרגיל ולא הגיל. זה נראה ממש מיותר להזכיר את ראיין גיגס (39) ופול סקולס (38), נכון? מה גם שלמפארד, כפי שניתן היה לראות העונה ברגעים בהם הוא כן קיבל את ההזדמנות שלו, הוא יין המשתבח עם הזמן. לא זו בלבד שהכדורגל שלו מדויק וסוחף כאחת, הוא אפילו התחדד במלאכת הבישולים והכיבושים, מוליך את טבלת המבקיעים (15) של צ'לסי ומזנק אל פסגת דפי ההיסטוריה בעונה בה הוא נדחק לראשונה הצידה ופתח בהרכב ב-20 משחקים בלבד. כן, בלבד. עבור מי שבמשך תריסר שנים היה השם הראשון או השני בהרכב (יחד עם ג'ון טרי) של כל המנג'רים – 20 משחקים הם כרסום עצום באשראי ובמעמד, במיוחד כאשר בעת קבלת הצ'אנס היכולת שלך עדיין מרקיעת שחקים.

אבל האמת היא שפרנק למפארד לא זקוק כלל לנתונים הסטטיסטיים היבשים כדי לגבות את הקרדיט האדיר העומד לזכותו בבנק הכדורגל של אנגליה בכלל, ובסטמפורד ברידג' בפרט. מי שמבקש כמות, יצביע על שלושת תארי האליפות בהם זכה עם צ'לסי, ארבעה גביעים אנגליים שהוא הוסיף לאוסף, שני גביעי ליגה וכמובן הציפור הכחולה – תואר אלוף אירופה אשתקד. יש לו גם 94 הופעות ו-27 שערים במדי שלושת האריות של נבחרת אנגליה.

אבל הקסם האמיתי של פרנקי הוא באיכות ובעקביות. למפארד הוא סוג של פרפטואום מובילה כדורגלני. לרגע לא נח, כמעט שלא נפצע – 550 הופעות בליגה ב-17 עונות בווסטהאם, סוואנזי וצ'לסי, ממוצע של 32 (!) משחקים בעונה שכלל גם שבירת שיא ההופעות הרצופות בהרכב הפותח של צ'לסי – והוא לא מפסיק לספק את הסחורה גם בצד הערכי וגם במבחן הבידור והשואו – Artistic Impression.

ובכל זאת – צ'לסי של השנתיים האחרונות החליטה שפרנקי הולך. אולי להוליווד, אולי לקטאר, אולי לקבוצה אחרת באנגליה, אולי לכתוב ספרים – אבל הולך. שש פעמים ברציפות הוא השתחל לרשימת המועמדים של פיפ"א לתואר כדורגלן השנה בעולם. פעמיים זכה בסגנות. ב-2008 נבחר לקשר העונה של אופ"א. הפרמייר-ליג העניקה לו את תואר כדורגלן העשור 2000-2009. ולמפארד ליקט את הברכות והפרסים, והמשיך לעמול ללא לאות, לתת את הנשמה והגוף.

זה לא עזר כאשר לברידג' הגיע בתחילת העונה שעברה אנדרה וילאש בואש. המנג'ר הפורטוגלי הצעיר – מבוגר מלאמפס בשלוש שנים בלבד – היה נחוש לבצע מהפכה של הצערה והזרמת דם חדש בסגל הכחולים, ואחת הטקטיקות הראשונות שלו הייתה להראות לוותיקים שזמנם הולך ואוזל. למפארד היה הקרבן הגדול ביותר של וילאש בואש. הוא פחות או יותר הפך מבורג מרכזי לשחקן ספסל הממתין להזדמנות שלו ומתבקש להתחיל לחשב את קיצו.

יכול להיות שחוסר הגמישות ומדיניות הזבנג וגמרנו הזו, עמדו בראש סולם הסיבות לכשלון המקצועי המהדהד של המאמן הפורטוגלי. עובדה, מיד עם פיטוריו של וילאש בואש בפברואר לפני שנה, היה למפארד אחד מגיבורי הניצחון הענק על נאפולי 1:4 בשמינית גמר ליגת האלופות. רוברטו די מתיאו, שירש את הפורטוגלי, גם הפך את הקערה על פיה. הוא החליט לא להתבונן בתעודת הזהות בבואו לבחור את שחקניו. למפארד הוחזר למקומו הטבעי בהרכב ובקישור לא בגלל מעמדו במועדון, אלא בזכות תרומתו.

זו לבטח הייתה אחת הסיבות לכך שרוברטו ופרנקי סיימו את העונה עם גביע האלופות האירופאי באמתחתם. ומי יודע, אם הקשר יפתח או ישחק בגמר הליגה האירופית באמסטרדם נגד בנפיקה (והאבסורד הוא שזה בכלל לא מובן מאליו), הוא עשוי לתרום משמעותית בכדי להתייצב על הגשר עם עוד גביע בינ"ל.

אבל מסתבר שבהישגים, שערים ואסיסטים, בחיוניות ובחינניות, בכושר ובכשרון, אמינות ונאמנות, אין כרגע די על מנת לשנות את ההחלטה של צ'לסי ומנהליה לא להאריך את החוזה של פרנק למפארד ג'וניור מעבר ליוני 2013. מה שאומר שלמפארד צועד עתה לקראת השקיעה שלו בסטמפורד ברידג', אלא אם כן יגיע עתה איזה טוויסט בעלילה – אולי בדמות ז'וזה מוריניו שלא יוותר על היהלום.

ואולי בכלל צפויה לו זריחה במקום אחר. פרנקי אולי ייאלץ לעזוב את מערב לונדון במוקדם או במאוחר, אבל אנגליה ואירופה והעולם לא יעזבו אותו. תסתכלו על היכולת שלו, הרעננות, התשוקה והאמביציה – ותבינו:  פרנקי לא הולך להיות סופר, ולא סופר את אלה הרוצים שהוא יילך. הוא רק יעבור. ינוע למקום חדש בו יאפשרו לו להמשיך ולהציג את הכדורגל הקסום שלו. ולכתוב ספרי ילדים ודפי היסטוריה.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by