בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
ספורט 5 
מבדאלונה עד פיראוס, דרך בולוניה 
 
 בדרך לקאמבק מדהים. שחקני מכבי (צילום: אלן שיבר)   
ספורט 5 |
 
אורן דניאלי

לפני שבלאט יעשה זאת, נזכרנו בקאמבקים הגדולים במכבי

 
 
 
 
 
 
 
 
 

כל כך מהר זה קרה - ועדיין - נראה כאילו כל כך הרבה דברים עברו בזמן הזה שחלף מאז מכבי תל אביב עמדה על מאזן 5:2, ובלי שום סיכוי לעלות להצלבה. כל כך הרבה חלף עד הערב, כשהיא במאזן 5:7, אחרי חמישה ניצחונות רצופים ונמצאת בעמדה מעולה להמשיך הלאה ביורוליג.

קאמבק שכזה, גם אם רוב האנשים לא נתנו לו סיכוי, לא באמת צריך להפתיע יותר מדי אנשים. ככה זה כשמדובר במועדון ש"קאמבק" הוא חלק בלתי נפרד מהמורשת שלו. מועדון שלהספיד אותו לפני השריקה האחרונה, זו כמעט תמיד טעות.

אם מכבי אכן תעשה את העבודה ותעלה להצלבה, זה בלי שום ספק ייכנס לספרים כאחד מחמשת הקאמבקים הגדולים ביותר בתולדותיה, להוציא כאלה שהתרחשו בתוך משחק בודד. מה הם הארבעה האחרים שסוגרים את החמישייה? הנה הם, לפי סדר כרונולוגי.

1967 – נס בדאלונה

כמו בהרבה מיתולוגיות, יש איזשהו סיפור עתיק, אירוע מכונן, שהתרחש אי שם בימים עברו, ושקבע את הדרך בה ילכו גיבורי הסיפור בדורות הבאים. נס בדאלונה הוא האירוע המכונן של מכבי תל אביב, מהרבה בחינות. מה לא נאמר על הדבר הזה? "סה"כ צריך לקלוע 16 סלים יותר ממה שהם יקלעו", אמר טל ברודי לפני המשחק. ומאז נקבע כבר יותר מפעם אחת ש"זה המשחק שהגדיר את רוח הלחימה של מועדון מכבי ת"א".

ברבע גמר גביע המחזיקות של 67 מכבי תל אביב פגשה את חובנטוד בדאלונה לשני משחקים בשיטת בית-חוץ. ב-23/2, בספרד, מכבי ספגה את אחת המפלות הספורטיביות הגדולות שלה. חניכיו של יהושע רוזין עוד עמדו בהתחלה במעמסה והחזיקו בשוויון 18:18, אבל משם ועד ל-69:101 בסיום, בדאלונה קלעה 83 נקודות ושמרה את מכבי על 51. תזכרו את המספרים האלה.

חלף שבוע והקהל שהגיע למגרש ביד אליהו, אז עדיין בלי גג ועם קיבולת של 5500 אנשים, בא לראות את מה שאמור היה להיות המשחק האחרון של מכבי באירופה באותה עונה. כשמכבי הובילה 24:28 במחצית, אף אחד לא חשד במה שהולך לקרות אחרי ההפסקה.

אבל אז יצאה לדרך אחת המחציות המדהימות בתולדות המועדון, וכאמור, אחת שעזרה לשרטט את הקווים בהם ילכו שחקני הקבוצה דורות קדימה. יהושע רוזין הציב שמירת לחץ אישית וטל ברודי החל לצלוף מכל פינה. ב-3 הדקות הראשונות של המחצית השנייה מכבי רצה 0:12, ל-24:40. ב-8 הדקות הבאות מכבי קלעה 21 מול 14, והתוצאה עמדה על 38:61. 23 הפרש. עדיין רחוק מלהספיק. אבל מכבי המשיכה להגדיל את הפער, ועם 7:13 בדקות הבאות עלתה ל-45:74. במצב הזה ברודי ותנחום כהן מינץ קלעו את הסלים שהעלו את מכבי ל-45:78. 33 הפרש. היתרון המבוקש. אבל בשלוש הדקות האחרונות שתי הקבוצות קצת קפאו, החטיאו מהקו ואיבדו כדורים. 25 שניות לסיום הספרדים צימקו ל-32 הפרש. התוצאה? 51:83. כן, בדיוק אותם מספרים שבדאלונה השיגה מול מכבי אחרי אותו שוויון 18:18 בספרד. למכבי היה כדור אחרון אבל היא איבדה אותו שנייה לסיום, וככה המשחק נגמר.

מאחר וחוקי פיב"א קבעו אז שבמצב כזה של שוויון בתום 2 המשחקים מקיימים משחק מכריע, והקרב השלישי נערך בת"א, יומיים לאחר "הנס". למשחק ההוא הופיעו הספרדים בהרכב חסר ומכבי ניצחה בקלות 51:75, בדרך לחצי הגמר, ולאחר מכן לגמר, בו הפסידה לאיניס וארזה.

נס בדאלונה
http://www.youtube.com/watch?v=yqp5ytXik_A&feature=player_embedded

1977 – הקאמבק הנשכח

עשר שנים חלפו עד שבאה עונת 77, שנצרבה בזיכרון הקולקטיבי כעונת הניצחון הגדול על צסק"א בווירטון והגביע בבלגרד וה"אנחנו במפה". מעטים זוכרים שהדרך לכל הרגעים האלה הייתה קשה, בשלב מסויים נראתה כמעט בלתי אפשרית.

מכבי, אחרי שהשיגה תוצאות חסרות תקדים מבחינתה בשלב הראשון עם ניצחונות בית וחוץ על אולימפיאקוס ותבוסה אדירה שהנחילה לאלופת איטליה סינודינה בולוניה, עלתה לבית גמר עם עוד 5 קבוצות אחרות, ל-10 משחקים בשיטת ליגה, בסיומו שתי הראשונות עולות לגמר.

בימים בהם לא היו יחסים דיפלומטיים בין ישראל לבין מדינות ברית המועצות והגוש הסובייטי, מכבי פתחה את השלב במאזן 0:2, עם ניצחונות טנכיים בעקבות סירובן של צסק"א מוסקבה וברנו מצ'כוסלובקיה להגיע לת"א. מאזן שרבים היו בספק אם היה מושג על הפרקט. ובכלל, בבית שנראה היה במרביתו "גדול" על מכבי, גם המקדמה הזו לא הייתה אמורה להספיק לה כדי לסיים במקומות 1-2 ולעלות לגמר. ולראייה, כבר במשחק ה"אמיתי" הראשון, במחזור השלישי, מכבי הובסה בבית 102:79 על ידי אלופת אירופה בשנתיים הקודמות, מובילג'ירג'י וארזה. שבוע לאחר מכן מכבי יצאה למשחק חוץ מול היריבה החלשה בבית, אלופת בלגיה מאס פילס מאלין, והפסידה גם בו. אחרי 75:66, המאזן של מכבי עמד על 2:2.

קצת בדומה למצב בו עמדה מכבי העונה, רבים קיוו שהקבוצה פשוט תוכל לסיים את משחקי השלב בצורה מכובדת, בטח כשמחכים עוד שני משחקים מול סגנית אלופת אירופה פעמיים ברצף, ריאל מדריד, ומשחק מול צסק"א (במגרש ניטראלי כמובן, בבלגיה). כשמדריד הגיעה לת"א ב-21/1/77, 10 אלף צופים ראו את מכבי עומדת מולה בכבוד, ומוליכה 72:76, 4 דקות לסיום. בזמן שנשאר לו סילבר (סיים עם 22) ואולסי פרי (17) עזרו להוביל סיומת חזקה, בדרך ל-85:94 מרשים, שהחזיר מעט כבוד, אבל בטח לא גרם לאנשים לחשוב על גמר. מכבי עדיין הייתה צריכה לנצח יותר מדי משחקים כדי שזה יהיה אפשרי.

בליץ נוסף בסיום המשחק הבא, מול ברנו בבלגיה, העלה את מכבי למאזן 2:4 עם ניצחון 76:91. ועדיין, אף אחד לא חשב ש-48 שעות לאחר מכן, עדיין בבלגיה, במפגש בווירטון מול צסק"א, מכבי תצא עם עוד ניצחון. אבל זה בדיוק מה שהיא עשתה. מכבי הוליכה כבר ב-20 הפרש במחצית השנייה בדרך ל-79:91 היסטורי, ניצחון ענק גם במישור הספורטיבי, אבל גם במישור הדיפלומטי. משם מכבי לא הסתכלה לאחור בדרך לגמר מול וארזה, ולגביע האירופאי הראשון שלה.

1987 – הקאמבק הגדול מכולם?

עוד עשור בדיוק חולף, ושוב מכבי נקלעת לחתיכת בור בבית הגמר (ששוחק באותה שיטה עדיין). אחרי ניצחון ביתי במחזור הפתיחה על זאדאר, אלופת יוגוסלביה, מכבי הובסה 97:79 בבית על ידי הקבוצה הטובה באירופה, טרסר מילאנו. במשחק הבא, כשהיא יודעת שהיא חייבת לתקן, מכבי לא עמדה בלחץ בדקות הסיום בצרפת מול אורטז, והפסידה "בתוצאה שלה", 78:77 (בה גם הפסידה העונה בבית לאולימפיאקוס). הצהובים היו צריכים לנצח 5 מ-7 הבאים כדי לעלות, עם לוח משחקים לא פשוט. מוכר?

המצב החמיר שבוע לאחר מכן. מכבי יצאה לבלגיה לצמד משחקים מול ז'לגיריס, אלופת ברית המועצות של ארווידאס סאבוניס. ומול 46 נקודות של ולדמארס חומיצ'וס זה נגמר 74:82 לליטאים. שישה משחקים, ומכבי חייבת חמישה מהם. העיתונות הודיעה כי הסיכוי המעשי נגמר. ושוב... מוכר?

46 הנקודות של חומיצ'וס
http://www.youtube.com/watch?v=zbbyWoZuXeE

בדיוק למחרת, ב-15/1/87, החל הקאמבק, אולי הגדול ביותר של המועדון. קווין מגי ודורון ג'מצ'י קלעו 25 כ"א בדרך ל-74:81. בשבוע שלאחר מכן ריאל מדריד הגיעה לתל אביב כשגם היא חייבת ניצחון. אבל את הסל המכריע קלע מיקי ברקוביץ' 14 שניות לסיום, בניצחון 80:81. מגי, שהיה אז בשיאו, תרם 27. במחזור הבא, בחוץ מול זאדאר, מכבי איבדה יתרון לקראת הסיום, אבל לא נתנה למקרה אורטז לחזור על עצמו. 78:81, 23 של מגי. שלושה שבועות חלפו עד שמכבי יצא למילאנו, למשחק מול טרסר המעולה, שניצחה בקלות בתל אביב. ה-79:94 של מכבי באיטליה הוא אחד הניצחונות הגדולים בתולדות הקבוצה. מגי? הוא התפוצץ עם 36 ו-20 ריב', ובמשחק הבא קלע 34 בניצחון הביתי על אורטז. הפסד של אורטז במחזור הסיום קבע שהמשחק האחרון של מכבי, במדריד, היה לפרוטוקול בלבד. אבל הקבוצה של צביקה שרף סגרה את הקאמבק העצום בסטייל עם ניצחון ראשון בתולדותיה על ריאל בחוץ, 82:89. יש גמר. הבעיה הייתה שגם שם חיכתה מילאנו, שניצחה 69:71. את הקאמבק, עם שישה ניצחונות רצופים, גם זה לא מחק.

הניצחון על ז'לגיריס
http://www.youtube.com/watch?v=KvVRSwbaEec&feature=player_embedded

2000 – הצלבה עם הגב אל הקיר

סדרות הן לא חלק מהנרטיב של הכדורסל האירופאי. כמה חבל. כי את הדינמיקה המטורפת של סדרות אי אפשר לייצר בשום שיטת משחקים אחרת. וכך, גם סדרה קצרצרה של שלושה משחקים יכולה להיכנס להיסטוריה כאירוע בלתי נשכח. וכמו ש"נס בדאלונה" הזניק את מכבי אל תוך הזירה האירופאית, סדרת ההצלבה ב-2000 מול בולוניה הזניקה את השושלת האחרונה, והגדולה מכולם, של הצהובים.

זו הייתה העונה שנפתחה בלי הכוכב הגדול עודד קטש, שעבר לפנאתינייקוס, עם צמד שחקני פנים שאחד בן 35, השני הגיע מתחתית הליגה הספרדית, ועם רכז "אפור ויעיל" שפיני גרשון ודייויד בלאט הביאו, אריאל מקדונלד. אבל אחרי שלב ראשון סולידי, מכבי התפוצצה ל-0:6 נהדר בשלב הבתים השני, בזכות תצוגות הגנתיות מופתיות. זה הבטיח לה את יתרון הביתיות מול פאוק בשמינית הגמר, וגם ברבע, מול קבוצת הכוכבים הנוצצת, פאף בולוניה.

עם קרלו רקלקטי על הקווים, וארתוראס קארנישובאס, ג'יאנלוקה באזילה, גרגור פוצ'קה, קרלטון מאיירס ו סטניסלאב וראנקוביץ' הענק על הפרקט, הכסף הגדול שהושקע בקבוצה היה צפוי לאזן את יתרון הביתיות של מכבי. ובמשחק הראשון ביד אליהו זה גם מה שקרה. בולוניה פתחה בבליץ והובילה ב-19 כבר במחצית הראשונה. מכבי עוד הצליחה לחזור לשוויון מאוחר יותר במשחק, אבל הכדור האחרון של מארק בריסקר הסתובב על הטבעת ויצא. 0:1 לאיטלקים. והמשחק הבא בבולוניה, מקום בו מכבי לא ניצחה עד אז. לא את פאף על-גלגוליה-השונים, לא את יריבתה העירונית קינדר (עגה"ש).

אלא שבמקום לסגור יפה עונה טובה, מכבי סיפקה את אחד המשחקים הגדולים ביותר שלה אי פעם, בראשות הסנטר מתחתית הליגה הספרדית, נייט האפמן. הבלונדיני, הפתעת השנה באירופה, שלט ברחבות וסחט עבירות בסיטונאות. 19 פעמים זרק מהקו, ואת כולן הוא קלע. בולוניה נשארה בתמונה וחזקה למינוס נקודה לקראת הסיום, והייתה יכולה לעלות ליתרון אבל החטיאה סל קל. מכבי שלטה טוב יותר בעצבים שלה, וחזרה לת"א עם 73:80, 1:1, ויתרון הביתיות שלה.

המראות ילד קופות ההיכל לקראת המשחק, עם אנשים שהגיעו בלילה קודם כדי לרכוש כרטיס, הותירו כמה פצועים, וגם כמה מאוכזבים, שנאלצו לשלם מחיר בן ארבע ספרות על כרטיס "יד שנייה". ובאווירה הזו התנהל משחק מותח ומורט עצבים. אחרי 42:43 למכבי במחצית, ההגנה הצהובה הגדולה התהדקה. 22:36 הייתה תוצאת המחצית השנייה, והאלפים יצאו לחגוג פיינל פור ראשון מאז 91. שם הם נעצרו על ידי מי שהזכרנו בתחילת הפסקה, עודד קטש. שלא היה שם שנה אחרי, כשהצהובים נקמו בירוקים. יש גבול כמה הסיפורים האלה יכולים להיראות כמו אגדות.

הניצחון בבולוניה
http://www.youtube.com/watch?v=XKDNH78zAWs

(הכותב הוא היסטוריון חובב של מכבי ת"א)

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by