בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
ספורט 5 
הקבוצות הכי טובות שלא עלו לגמר ה-NBA 
 
 נאש, סטויאקוביץ', מורנינג ואיסל (gettyimages)   
ספורט 5 |
 
ניצן פלד

מנאש ועד פז'ה: 10 סגלים שלא ניצלו את הפוטנציאל

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בימים אלה ממש העיר סקרמנטו, והעומד בראשה, האול סטאר לשעבר קווין ג'ונסון, משיבה מאבק בניסיון להשאיר את הקבוצה בעיר ולא לתת לה להימכר ולעבור לסיאטל. מדובר במצב רגיש מאוד. מצד אחד ניצבים בעלי הקבוצה, משפחת מאלוף, שחייבת למכור את המועדון. מצד שני עומדת העיר סיאטל. היא איבדה את הסוניקס שלה לאוקלהומה סיטי לפני כחמש שנים בשיתוף פעולה ציני בין פרנסי העיר לבין קבוצת הרכישה מאוקלהומה ומאז אוהדי הכדורסל בעיר – מהטובים ב-NBA – נותרו שבורי לב. מצד שלישי, לסקרמנטו אין אף קבוצה מקצוענית אחרת מלבד הקינגס, מועדון שכבר העניק לחובבי הליגה כמה שנים קסומות, בחסות קבוצה מלהיבה וקהל מטורף.

החדשות האחרונות רק הוסיפו לתסבוכת. ג'ונסון חשף לפני כשבוע כי העיר הצליחה לארגן קבוצת רכישה מרשימה שכבר הספיקה להגיש הצעה רשמית לרכוש את המועדון ולהשאיר אותו בעיר, וגם לבנות לו אולם חדש. לפי הדיווחים, ההצעה החדשה כנראה פחות טובה על הנייר מההצעה של הרוכשים מסיאטל, אבל כאן נכנס לחשבון הערך המוסף של עצם השארת הקבוצה בעיר שלה, ומניעת שברון לב מאוהדים נוספים ומעיר שבאמת רוצה להיות חלק מה-NBA (עיריית סיאטל, לשם השוואה, ממש לא נלחמה על השארת הקבוצה. אם כבר, היא "דחפה" את הקבוצה לעבור).

בחודש הבא הליגה, בהחלטה משותפת של כל הבעלים, תצטרך להכריע מי תהיה קבוצת הרכישה שתצטרף למשפחת ה-NBA. הם יצטרכו להתחשב בהרבה גורמים "יבשים", אבל הם לא יוכלו להתעלם לא מהציפייה של אוהדי הכדורסל בסיאטל לקבל בחזרה קבוצה, ובייחוד לא מהעובדה שסקרמנטו נלחמת על זכותה להישאר חלק מהליגה. אבל לאלמנטים האלה חשיבות סנטימנטלית, וזה לא משהו שאמור לבוא בחשבון כשעושים עסקים של מאות מליוני דולרים. במלים אחרות, הליגה תצטרך לזכור שמדובר קודם כל ואחרי הכל בספורט, ולא בעסק. מה הסיכוי שזה יקרה?

אז עד שבעלי הקבוצות האחרות יחליטו מי יצטרף לשולחן העגול שלהם, וכדי לעזור לכולנו להיזכר בכך שמדובר בספורט, אני לא רוצה לצלול אל תוך פרטי ההצעות השונות. גם ככה מה שידוע עכשיו זה רק פרטים ראשוניים ואת ההחלטה בינינו לבין עצמנו לאיזו עיר "מגיע יותר" אנחנו בכל מקרה עושים בשלב הזה בהתבסס על רגש.

ואם יש דבר אחד שעולה בראש בכל פעם שנזכרים בסקרמנטו קינגס זו התקופה ההיא, בין 99 ל-2005, כשב"ארקו ארנה" שיחקה אולי הקבוצה המלהיבה והחביבה בליגה כולה. קבוצה שלמרות ששיחקה כדורסל מעולה, לא הצליחה להגיע לגמר. אז כדי לעשות לה כבוד, קבלו את רשימת הקבוצות הטובות ביותר ב-36 השנים האחרונות (מאז איחוד ה-NBA וה-ABA) שכלל לא זכו להגיע לגמר ה-NBA.

**

ראויות לאזכור שתי קבוצות מעונת 2003/4: 1) אינדיאנה, שהובילה את הליגה עם 61 ניצחונות והפסידה בגמר המזרח. בעונה שלאחר מכן הקבוצה התפרקה בעקבות הקטטה בדטרויט. 2) מינסוטה טימברוולבס, שהובילה את המערב עם 58 ניצחונות וסוף סוף עברה סיבוב, הגיעה לגמר המערב, הפסידה ללייקרס של שאק-קובי-מאלון-פייטון, ולא מיצתה את הפוטנציאל בעיקר בגלל שלטרל ספריוול הוא דפקט.

אחרות שלא נכנסו: סן אנטוניו של 93-96 (כי פחות או יותר אותה קבוצה, אבל עם טים דאנקן, זכתה באליפות ב-99), ניו ג'רזי של 93 (שניתן להאמין שהייתה נכנסת לדירוג אלמלא טרגדיית דראזן פטרוביץ') וגולדן סטייט של 91-94 (כי לא הגיעה אפילו לגמר המערב).

מחכה להיכנס לדירוג: שיקגו בולס 2010-2012
מאזן בתקופה:
36:112 (75.7% הצלחה)
הישג שיא: הפסד 4:1 למיאמי בגמר המזרח ב-2011
סיפור מקרה: שנתיים ברצף סיימה עם המאזן הטוב בליגה. בעונה הראשונה לא הצליחה לתת פייט למיאמי, בעונה השנייה... רוז נפצע. אם רוז לא יוביל את שיקגו לגמר מתישהו בשנים הקרובות, הבולס הזו תיכנס חזק לדירוג כאן. בינתיים, אנחנו שומרים לה מקום אחד.

9. מיאמי היט 96-2001
מאזן בתקופה:
127:251 (66.4%)
הישג שיא: הפסד 4:1 לשיקגו בגמר המזרח ב-97
סיפור מקרה: אמנם עם פט ריילי על הקווים, אבל זו לא אותה מיאמי של ווייד ושאק, שכמובן זכתה באליפות ב-2006. ב-95 ריילי עזב בטריקת דלת את הניקס, עבר להיט, והחל לבנות שם משהו משל עצמו. לצערו, בדיוק כשהעסק התחיל לתפוס כיוון, כך גם הקאמבק של ג'ורדן. ועדיין, עם טימי הארדאוויי ברכז ואלונזו מורנינג בסנטר, ריילי בנה פרוייקט יציב, מוצלח, שנפל במה שרוב הקבוצות כאן נפלו: מזל ו-ווינריות.

8. דנבר נאגטס 84-88
מאזן בתקופה:
138:190 (58%)
הישג שיא: הפסד 4:1 ללייקרס בגמר המערב ב-85
סיפור מקרה: מיד בהמשך הרשימה תמצאו עוד דנבר, קצת מוקדמת יותר, עם לארי בראון על הקווים ודן איסל עדיין ככוכב. בדנבר הזו, של דאג מו, איסל כבר היה שחקן ספסל, לפני שפרש ב-85. זו הייתה הקבוצה של מלך הסלים ב-83, אלכס אינגליש, ושל הגארד הכל יכול לפאייט (פאט) ליבר, שהיה משך שנים שחקן של כמעט-טריפל-דאבל-בממוצע-למשחק. ומה שמכניס אותה לרשימה זו העובדה שהיא שיחקה את הכדורסל הכי התקפי, אולי אי פעם. ב-11 עונות שבין 80 ל-91, שבע פעמים הובילה את הליגה בממוצע נקודות למשחק. וכמובן, זה לא הספיק בפלייאוף.

7. דנבר נאגטס 76-78
מאזן בתקופה:
66:98 (59.7%)
הישג שיא: הפסד 4:2 לסיאטל בגמר המערב ב-78
סיפור מקרה: האמת, זה חצי רמאות להכניס אותה, כי ב-76 הגיעה לגמר ה-ABA. אבל מה שמרשים בקבוצה הזו זה שלמרות ההצטרפות ל-NBA, ולמרות המאזנים הלא מדהימים בעונה הרגילה, הקבוצה של לארי בראון הצעיר הצליחה להיות פאקטור אמיתי בפלייאוף, ובשתי העונות הפסידה לקבוצה שהגיעה לגמר (ופעם אחת זכתה). כאן איסל היה כוכב של ממש (22, 9), שלא לדבר על דייויד תומפסון (26, 4, 4) בתחילת דרכו. וזה האיש שמייקל ג'ורדן בחר שיכניס אותו להיכל התהילה. באמצע התקופה הזו בראון החל להפוך אותה מקבוצת הגנה מעולה למומחית התקפה. את התוצאות של זה ראיתם ב"מקום 9".

6. דאלאס מאבריקס 86-88
מאזן בתקופה:
56:108 (65.8%)
הישג שיא: הפסד 4:3 ללייקרס בגמר המערב ב-88
סיפור מקרה: כמות הכישרון שהייתה בקבוצה הזו הייתה עצומה. דרק הרפר ורולאנדו בלקמן היו אחד מהקווים האחוריים היציבים והאיכותיים בליגה, דטלף שרמפף וסם פרקינס הוסיפו מימד ייחודי לעמדה 4, ג'יימס דונלדסון ורוי טארפלי הרכיבו עמדה 5 עמוקה ומעל כולם נצץ מארק אגווייר, שחקן של 25 נקודות למשחק, שבאמצע עונת 88/9 עבר לדטרויט ועזר לה לזכות באליפות ראשונה אי פעם. ואז בעוד אחת.

5. קליבלנד קבאלירס 88-93
מאזן בתקופה:
167:243 (59.2%)
הישג שיא: הפסד 4:2 לשיקגו בגמר המזרח ב-92
סיפור מקרה: המאזן הכללי כאן משקר – כי ב-90 וב-91 השחקנים הכי טובים של הקבוצה היו פצועים. וזה, בעצם, מה שבכלל חיסל את קליבלנד ההיא של לני ווילקינס. זו הייתה הקבוצה ששיחקה את הכדורסל החכם ביותר בליגה באותם ימים, היורשת של בוסטון סלטיקס מהבחינה הזו. היו לה את מארק פרייס הנפלא ברכז (שהיה סוג של ג'ון סטוקטון), בראד דוהרטי בסנטר (הסנטר המוסר הטוב ביותר באותם ימים), קורבן-ג'ורדן מספר 1 קרייג אילו הקשוח ומעופפים כמו רון הרפר (עבר ב-89 לקליפרס) ולארי נאנס. בעונה הטובה ביותר שלה מתחה את הבולס הגדולה של 92 לסדרת שישה משחקים, בה הביסו את ג'ורדן וחבריו פעמיים. עונה אח"כ ניצחו 54 משחקים, אבל הפעם עפו בסוויפ מול הבולס בסיבוב השני. זו גם הייתה העונה הבריאה האחרונה של החבורה הזו.

4. פורטלנד טריילבלייזרס 98-2000
מאזן בתקופה: 38:94 (71.2%)
הישג שיא:
שני הפסדים רצופים בגמר המערב (4:0 לספרס, 4:3 ללייקרס)
סיפור מקרה: פול אלן, הבעלים המליארדר, החל לשפוך כסף בדיוק בתקופה הלא נכונה, כשהלייקרס של שאקובי הגיעה לשיאה. אז זה לא נגמר בהופעה בגמר, אבל הבלייזרס ההם, של דיימון סטודמאייר, ראשיד וואלאס, ארבידס סאבוניס והספסל העמוק בליגה גרמה ללא מעט אנשים להתאהב בה ולהישאר אוהדי הקבוצה עד היום. ועד היום הם בוכים על אותו רבע אחרון של 13:31 במשחק 7 שחטפו בראש מהלייקרס.

3. מילווקי באקס 80-87
מאזן בתקופה:
192:382 (66.5%)
הישג שיא: שלושה הפסדים בגמר המזרח (4:1 לפילדלפיה ב-83, 4:1 לבוסטון ב-84, 4:0 לבוסטון ב-86)
סיפור מקרה: 10 עונות מלאות אימן דון נלסון את מילווקי, 7 עונות ברציפות ניצח לפחות 50 משחקים, פעמיים זכה ב"מאמן העונה", ובניגוד לתדמית שיצר לעצמו בגולדן סטייט בשנים שאחרי, או בדאלאס של נוביצקי ונאש – זו הייתה קבוצת הגנה מהשורה הראשונה. בין 80 ל-87 רק פעם אחת לא דורגה בטופ 5 בליגה ביעילות הגנתית. יעילות שהובלה על ידי סידני מונקריף, גארד של 1.90 מטר שזכה ב-83 וב- 84 פעמיים בשחקן ההגנה של השנה. לא היה חסר לקבוצה הזו כמעט כלום, מלבד סופרסטאר. כמו שהיה לפילי, לבוסטון ולדטרויט באותם ימים.

2. פיניקס סאנס 2004-2008
מאזן בתקופה:
96:232 (70.7%)
הישג שיא: שני הפסדים רצופים בגמר המערב (4:1 לסן אנטוניו ב-2005, 4:2 לדאלאס ב-2006)
סיפור מקרה: הזיכרון הכי טרי מבין כל הרשימה הזו בטח יושב לרבים מכם חזק בראש. יש כאן את כל המרכיבים של הקבוצות האחרות בדירוג: קבוצה מלהיבה, אהובה, שמשחקת כדורסל נהדר. חוסר מזל. פציעות. ויש כאן עוד אלמנט, שגם הוא חוזר על עצמו אצל חלק מהמדורגות האחרות פה: תמימות, ששמה על פיניקס תווית של "קורבן". כי מה שקרה בסיבוב השני ב-2007, עם הכתף של רוברט הורי לפרצוף של נאש, הקפיצה של שחקני פיניקס מהספסל, ההשעיות וההדחה מול הספרס בשישה משחקים אמנם היה נכון לפי החוק היבש, אבל השאיר צלקת אצל רבים מחובבי הליגה לגבי טוהרה.

1. סקרמנטו קינגס 2000-2004
מאזן בתקופה:
98:230 (70.1%)
הישג שיא: הפסד 4:3 ללייקרס בגמר המערב ב-2002.
סיפור מקרה: אם היו אנשים שעוד האמינו בספורטיביות של הליגה כשפיניקס פורקה על ידי דייויד סטרן וסטו ג'קסון בסדרה ההיא מול הספרס, הרי שהם היו יחידי סגולה. כי מרבית חובבי ה-NBA איבדו את האמון שלהם בין ה-18 במאי ל-2 ביוני 2002, לאורך אותה סדרת שבעה משחקים אפית בין הקינגס ללייקרס. סקרמנטו של אדלמן, וובר, ביבי, פז'ה, כריסטי ודיבאץ הייתה קבוצה מופלאה. אולי הקבוצה הכי מהנה לצפייה אי פעם. והיא הגיעה לשיאה באותה עונה. אלא שבינה לבין סדרת גמר מול ניו ג'רזי עמדו לא הלייקרס, לא שאק, לא קובי – אלא חבורת שופטים מושחתת, הנהלת ליגה שחשבה שהיא ה-WWE ותצוגת השיפוט המחרידה בהיסטוריית הספורט. אין ספק בכלל שהליגה חייבת לסקרמנטו על מה שהיא עשתה לה אז. באפריל תהיה לה הזדמנות להחזיר לעיר על השוד הגדול בתולדות ה-NBA. סיאטל תצטרך לחכות.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by