בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
כדורסל 
חסר שכל, חסר ביצים, לא ראוי. מדוע לברון לא אלוף ודאלאס כן 

חסר שכל, חסר ביצים, לא ראוי. מדוע לברון לא אלוף ודאלאס כן

 
כדורסל |
 
אייל גרוסברד, אתר ספורט 5

כל המצרכים שחסרו למי שכבר הוכתר כאחד מגדולי השחקנים אי פעם הם בדיוק אלה שהביאו את התואר ההיסטורי למאבס. אייל גרוסברד מסכם סדרת גמר מענגת במכתב אישי ללוזר הגדול ביותר שיש ל-NBA להציע

 
 
 
 
 
 
 
 
 

זה לא אתה, לברון, זה הם. כי ניצחונה של דאלאס הוא ניצחון הרוח והכדורסל, גבורתו וקידושו של עידן התמימות. ב-2007, אז הגיע ג'יימס לראשונה לסידרת הגמר ושמע מכל עבר את כינויו כיורש למייקל ג'ורדן, דירק נוביצקי והמאבריקס הודחו בסיבוב הראשון בפלייאוף. כל זאת שנה אחרי ששמטו יתרון 0:2 ו-13 נק' במשחק 3 מול מיאמי וראו את דוויין ווייד מנפץ במחי יד את חלומם ומביא את ההיסטוריה לסאות' ביץ'. לנוביצקי (שמהיום צריך להיות מכונה בעיניי I. LEGEND) היה אז את האומץ לצאת בגלוי מול המצלמות ולהודות שאחרי כל מה שעבר נזקק לטיפול פסיכולוגי כי הלחץ הרג אותו. ארבע שנים אחר כך הגלגל התהפך, ומה שלברון יזכור מהעונה הזו שהייתה כל כך אמורה להיות שלו יסתכם ב-3 דברים: רבע רביעי אליו פשוט לא יכול היה להגיע, לחץ שגרם לו לקרוס ולראות את נוביצקי מניף את הגביע ומממש את חלומו שלו.

 
זה לא אתה. לברון
 זה לא אתה. לברון 
 צילום: אימג' בנק / Getty Images 
 

זה לא אתה, לברון, זה הם. קונספט נבחרת החלומות שוב נשבר לרסיסים, כי כדי להיות ראוי לכינוי חלומות צריך כמה חולמים. רעבים. כאלו שבאמת רוצים יותר, וגם אם מוכשרים פחות הם עושים מעל ומעבר כי הם מכירים בעמדת הנחיתות שלהם. בחואן חוסה באראה איש לא בחר בדראפט ואיש לא רצה להחתים בתחילת דרכו. את שון מריון וברנדן הייווד כינו "סוסים מתים". פג'ה סטויאקוביץ' וג'ייסון קיד נחשבו העונה ל"שחקנים גמורים". טייסון צ'נדלר ל"רך". ג'ייסון טרי הגיע לקבוצה כסקורר ותו לא. דשון סטיבנסון כחוליגן שאיש לא חפץ בשירותיו. בראיין קרדינל? אין כמעט קבוצה בליגה שתרצה לצרף שחקן לבן איטי וגמלוני שכמוהו.

 

דוני נלסון, מבכירי המאבס שסייע למרק קיובן לבנות את הקבוצה אמר זאת הכי נכון: "יש לנו כוכב אחד וזהו. באראה נמוך מדי, קיד זקן מדי, טרי הוא פרס ניחומים על סטיב נאש, צ'נדלר הוא מוצר פגום, סטיבנסון הגיע בכלל כשחקן שנזרק לטרייד כדי שנוכל להביא את באטלר". איש מהמוזכרים בדבריו לא קיבל את כמות תשומת הלב, הכותרות והזרקורים בקריירה כפי שקיבל ג'יימס מאז "ההחלטה". אבל בניגוד ללברון, סוללת האנדרדוג הזו לא חששה לרגע. היא רצתה את הכדור, היא טרפה אותו וזינקה עליו בחוסר רחמים.
 
זה לא אתה, לברון, זה הם. כי המאבריקס שיחקו כקבוצה והדגישו את מפתחות "המסירה". דאלאס הציגה בגמר, ובמיוחד ב-5 המשחקים האחרונים כדורסל מהסוג שגורם לילדים לרצות ללמוד את המשחק, והראתה יכולת מענגת. הם אולי לא קבוצה סקסית, לבנה מדי ולא מצטלמת בחיוך של מיליוני דולרים, אבל להם יש מאמן בשם ריק קרלייל שהיה אלוף כשחקן לא נחשב בסלטיקס אבל כחבר הכי טוב של לארי בירד למד כיצד עושים זאת נכון וביסודיות.

 

לכם? מאמן שלא ממש ספרתם. מענג היה לשמוע את המאמן המנצח אחרי המשחק אומר "כמה פעמים שמענו על אבק הכוכבים ותכנית הריאליטי של לברון ג'יימס? אנשים לא דיברו על הטוהר שלנו. נוביצקי הוא כמו הגדולים ששיחקתי איתם - בירד, פאריש, מקהייל ודניס ג'ונסון. הרגשנו שמיליוני אנשים מעודדים אותנו ורוצים שנזכה בתואר ורצינו לזכות באליפות עבורם, כי זהו ניצחונו של משחק הכדורסל". כל מילה בסלע.

 
 

זה לא אתה, לברון, זה הם. כי בעוד אתה ודוויין ווייד הסתלבטתם על מחלת הפורוורד הגרמני וזילזלתם, כראוי לדור השחקנים הצעיר שהכל בא לו קל מדי, ניצבו מנגד ג'ייסון קיד שכבר הפסיד פעמיים בגמר, וטרי ונוביצקי שחוו את ההשפלה ההיא ב-2006. "ג'ייסון אמר לי 'תמשיך לדחוף קדימה'. תזכור את 06'", גילה הג'רמנייטור בסיום. אתם אלו שסירבתם לספר ולענות לשאלות הקשות אחרי משחקים, התחצפתם לעיתונאים וחשבתם שים הכספים, המעריצות והדימוי הסלבי יעשה את העסק לקל יותר גם ללא הצורך במוסר עבודה. או מוסר בכלל.

 

ההפסד בגמר הוא שיעור, במיוחד בכל הנוגע למורשתו הלג'נדרית של נוביצקי, שהמתין, חיכה ואחרי 13 שנים עשה זאת זה בצורה המדהימה ביותר שניתן לדמיין. רגע לפני שהכל הסתיים הוא הסתיר את פניו בחולצתו ודילג כשהוא בוכה מעל שולחן ורץ לחדר ההלבשה להתייחד, בלי הפגנת שמחה מול עיניכם כפי שעשיתם מולו לא מעט פעמים לאחרונה. בלי עוד כוכב על לצידו. בלי שני סופרסטארים. לבד והכי צנוע שאפשר. הכי אולד סקול שיש.
 
זה לא אתה לברון, זה הם. אולי לא קבוצה מהטובות שנראו אבל הכי טובה נגדך. כי היא הבינה איך מפצחים את סודך: כיווץ ההגנה בצבע בשני שחקנים וליווי תנועתך עם שלישי. ובעצם, פשוט התייחסה אליך כאחד האדם, כעוד שחקן, במקום להיכנס להיסטריה לנוכח שמך. אז מה תגיד עכשיו, שגם הפעם הצוות המסייע לא היה טוב? הרי בלי ווייד זה היה נגמר בסוויפ, השני שלך בגמר.

 

זה לא אתה לברון, אולי בעצם זה אנחנו. אנשי התקשורת שהמליכה אותך עוד לפני שעשית צעד ראשון בבית הבובות הקרוי NBA. אלו שתמיד מחפשים את התחליף והמחליף, יורש העצר והאיש שייכנס לבית המלוכה. גם אנחנו ראינו אותך ואת חבריך משחקים כדורסל גובל באימפוטנציה במשך ימים, וברגעים החשובים ביותר בקריירה שלכם מרימים ידיים בבושת פנים ומוותרים. כמו שויתרת על קליבלנד. שלוש פעמים השבוע חזר קרלייל על משפט שייחרט בספרים: "אנחנו לא משחקים כדורסל באוויר אלא על הריצפה. אין לנו שחקנים שעפים גבוה מדי, אבל יש לנו שכל וביצים". וכמה שהוא צודק. כי לך, לברון, לך ולחבריך, אין מזה ומזה. ואולי גם לנו, כי היום למדנו שגם לנו נותר ללמוד משהו על כדורסל טהור ונכון. כזה שבא מהלב.
 
זה לא אתה, לברון. אתה עדיין לא אלוף ה-NBA. אלו גם לא כישוריך. אתה גם לא ראוי.

 


 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by