בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
ספורט 5 
מהלך סמלי: דל פיירו בדרך החוצה, כמו נמני 

מהלך סמלי: דל פיירו בדרך החוצה, כמו נמני

 
ספורט 5 |
 
דרור פלדמן

שניהם הכוכבים הגדולים במועדונים הכי מעוטרים, אז מה קורה ביובה?

 
 
 
 
 
 
 
 
 

המהלך הזה תמוה, נעשה בשיטתיות, בזהירות ואין ספק שההנהלה יודעת כבר כעת מהו היעד של המועדון העונה. בשביל לצאת לדרך חדשה חייבים לערוף את הראש של המנהיג. של האיש שכולם כל כך אוהבים, אבל צלו כבד מדי בשביל הקבוצה אליה היה תמיד נאמן. אחרי ההפסד 4:1 אפשר לראות את הסדקים היטב. כיוונו שם לאליפות, לא התקמצנו על רכש, ועדיין מי שישלם הכי הרבה יהיה הכוכב הגדול ביותר. כך נראה השבוע של יובנטוס ומכבי תל אביב, ולא סתם קיים דמיון אדיר בין השתיים.

המרחק בין מתחם האימונים בקרית שלום לווינובו בטורינו הוא 2,742 קילומטרים בקו אווירי, אבל מנטלית, תדמיתית וניהולית הוא קטן בהרבה. בשני המקומות יש תכונה משותפת שהשבוע הגיעה לתפנית חדה, לפחות בצד הישראלי. הנהלת מכבי, בראשות הבעלים מיטשל גולדהאר, הודיעה על סיום דרכו של אבי נמני כמנג'ר והותירה את הסמל הנצחי, האוהדים והתקשורת עם פה פעור. אם נטוס ליעד המקביל, נראה שהאיש הכי עסוק בצפון איטליה בחודשים האחרונים הוא סטפאנו דל פיירו. מדובר באחיו וסוכנו של אלסנדרו, אותה אגדה שנמצאת כבר 17 שנים ביובה ומנפצת שם כל שיא אפשרי.

העניין הוא שחצי שנה לפני שהחוזה שלו מסתיים, הנשיא אנדראה אניילי וקברניטי הגברת הזקנה מפנים עורף לנסיך בן ה-36, ומנפנפים את הפניה שלו לחידוש המו"מ עם הודעה רשמית מעורפלת על כך שבחודש מרץ הצדדים ידונו בסוגיה. היחס הלא שגרתי הזה גרם לסטפאנו לצאת בהצהרה נואשת: "אלכס ישחק כדורגל בעונה הבאה, הוא עדיין בכושר". איך שלא נסתכל על זה, בהנהלה רוצים לראות את היום שאחרי מספר 10, הסמל, האיש שנהיה גדול יותר מהמועדון שלו. מזכיר משהו?

מזל תאומים
אין ספק, נמני הוא למעשה דל פיירו הישראלי. מי שירצה יכול להגיד שהאיטלקי הוא החיקוי. שניהם הגדולים ביותר בהיסטוריה של מכבי ויובה. הקהל גדל עליהם ושבוי בקסמיהם, הסגל והקולגות מעריצים אותם וגם המאמנים שעברו מעליהם הרימו ידיים במאבקים האישיים מולם בסופו של דבר. בכל פעם שניסו לקבור אחד מהם, הסמל סיים עם מהלך ענק שלפעמים הכריע אליפויות. לא מספק אתכם? לשניהם אין עד היום שחקן שיירש את התפקיד שלהם במגרש. נכון, לישראלי אין תואר בראיית חשבון והוא פרש כבר לפני שנתיים וחצי, אבל הוא הנסיך של מכבי והכדורגל בארץ. אם החלוץ מטורינו רוצה לדעת איך הסיטואציה הלא נעימה בינו לבין יובנטוס תסתיים, הוא מוזמן לצפות בהשתלשלות האירועים בתל אביב.

כמו נמני, דל פיירו הוא תופעה שביובנטוס לא הבינו איך לאכול אותה עד היום. הזברות בעבר היו חותכים שחקנים לפני שמלאו להם 30, ולא חשוב המעמד. תשאלו את רוברטו באג'יו ופבריציו רבאנלי. אלכס מצליח לשרוד במועדון ולהוביל אותו מ-1993, כשהיה בן 19. "אשחק עד גיל 40", אמר לא פעם, ולאחרונה אף הוסיף: "אני לא יכול לראות את עצמי מגיע לאיצטדיונים עם חליפה ועניבה ומתיישב ביציע. מקומי על הדשא". באתר שלו הוא פירסם לפני חודש: "איני יודע איך העניינים יסתדרו, אבל הלב שלי נמצא ביובנטוס. לא אשחק בשום מועדון אחר ביבשת".

מבט מלמעלה
אלה שני המועדונים המעוטרים ביותר במדינותיהם, אבל כל תואר רציני רק הולך ונמוג בעבר. ביובנטוס ובמכבי תל אביב של ימינו יש דרך עבודה שונה, אבל הנהלות חדשות שהגיעו הציבו מטרה זהה: הגוף הזה חייב להיות מעל הכל. אפילו אם מדובר בשמות כמו דל פיירו ונמני. הצהובים הראו זאת השבוע וביובנטוס עושים זאת לאט ובזהירות, בעיקר בגלל המסורת ועצם העובדה שהכדורגל בסרייה A מושרש עמוק יותר מאשר בארצנו הקטנטונת. בטורינו יש תהליך, הרבה יותר מורכב ומסודר מזה של הקבוצה מקרית שלום, שהבעלים שלה קצת מנותק מהמציאות.

בזמן שגולדהאר פתח את הארנק וקנה כל שם נוצץ בלי חשבון, אניילי הביא את אחראי הרכש, בפה מארוטה, והציב ליובה שתי מטרות: כמה שיותר שחקנים איטלקים בהרכב והצערת הסגל. בשני המקרים מי ששילמו את המחיר הם נמני ואלכס. רצף הכשלונות של הצהובים לא הותיר לבעלים שום ברירה. מה הוא יעשה עכשיו, יעיף חצי מהשחקנים שהביא רק לפני כמה חודשים? האש הלכה אל המנג'ר, שנתן גיבוי במשך כל התקופה, והדגיש: "אני האחראי הבלעדי". מנגד, באותה נשימה הוא אמר באולפן ערוץ הספורט לפני פחות משבועיים: "זו תהיה שנת המפנה שלי".

נמני לא חשב על התסריט הזה, והאמת היא שבצדק. גם דל פיירו מאמין שיזכה לשחק בעונה הבאה באיצטדיון החדש של יובה, והסיכויים לכך פוחתים. אי אפשר לדמיין שהשניים יהיו מנותקים מהמועדונים הללו. אחרי הכל, האליפות האחרונה של מכבי (2002/3) הייתה בזכות אבי נמני, שהתייבש על הספסל של קלינגר, אבל בסיום עונה פנטסטי עלה לשחק והביא את התואר. דל פיירו? אותה סיטואציה בדיוק, רק עם פאביו קאפלו ושלוש שנים אחרי.

http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/7/205197.jpg

בזמן שגולדהאר חתך, מאמן יובנטוס לואיג'י דל נרי עסוק במשחקי כבוד עם החלוץ. שבועיים בלבד אחרי שניפץ את שיא השערים של שחקן מועדון בליגה, הוא כבר ישב על הספסל וצפה בווינצ'נזו יאקווינטה, שההישג הכי גדול שלו ב-12 חודשים הוא שער מול ניו זילנד, לוקח לו את המקום ב-11. שלא יהיו טעויות, גם השנה אלכס הוא הכי גדול ביובה. הוא לא מהיר כמו פעם, אך בלעדיו הזברות לא מתפקדים. תשאלו את סבסטיאן ג'יובינקו. בהנהלה מתכננים להציע לו להצטרף לפאבל נדבד בדירקטוריון, אבל ספק אם יקבל את הנכונות לכך גם בשנה הבאה. מנגד, ה-MLS קורצת לו ואם יש לו חלום מעבר לטורינו, הרי שהוא נמצא באמריקה.

ואיזה מסכנים האוהדים
ההבדל בסיטואציית הקהל בין המקרה של דל פיירו לזה של נמני, הוא שבתל אביב כבר עברו תקופה בלי הסמל. הוא ניסה לשחק בחו"ל, נזרק על ידי קלינגר והנה כעת הוא פוטר מתפקיד המנג'ר. ביובנטוס זה לא קרה. אלכס הגיע בתחילת שנות ה-90' ומאז לא עזב, ובהנהלה יודעים שכל יום שעובר יעשה את המהלך הזה יותר מסוכן. קומץ אוהדי הקורבה של המועדון הוא מהמופרעים ביותר שיש כיום באיטליה. אם יש קמצוץ של תקווה לקהל שאלכס יישאר, התשובה נמצאת בגל התגובות שיתעורר עקב אי-חידוש החוזה של דל פיירו.

בשורה התחתונה
אולי בטווח הארוך פיטורי נמני יועילו למכבי, אין לדעת, אבל במקרה של יובנטוס עזיבת דל פיירו בקיץ תהיה כתם גדול למועדון. בנוסף, אין הצדקה לשחררו עד שלא יגיע חלוץ ברמה עולמית. ולא בטוח שלוקה טוני מודל 2011 עונה להגדרה. אלכס כבר לא ילד, אבל, כמו נמני בזמנו בתל אביב, הוא כמעט היחיד שמשאיר את יובה על המפה גם בעשור השני של שנות ה-2000. מי שעקב אחריו היטב יודע: אם הנסיך אמר שהוא יפרוש בגיל 40, כך יהיה. אם ביובה יחליטו להשאירו, גם התארים יבואו בזכותו עד אותו יום ב-2014 בו הוא יתלה את הנעליים.

http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/2/205202.jpg
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by