בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
הישרדות ספורטיבית 
באתי, עקצתי, הלכתי 
 
  צילום: אתר מנהלת הליגה, יחצ    
הישרדות ספורטיבית |
 
ערן צבעון

עם חיוך גדול על הפרצוף וג'יפ דנדש, יואב הגיע משומקום, עקץ את כולם, והלך הביתה. ממש כמו התאום הספורטיבי שלו, מיקי דורסמן. הישרדות ספורטיבית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ממש כמו מירית, גם אנחנו היינו בהלם אחרי ההחלטה של יואב, אבל רגע אחד אחרי נמרח לנו חיוך גדול על הפרצוף. כל מה שיכולנו לומר, לראשונה העונה, זה שיואב הוא פשוט מלך. למה מלך? כי אפילו את המודחת הראשונה (אירית, נו...ההיא עם הציצים) רובנו נזכור יותר מאת הבחור עם הקול המוזר והאהבה הבלתי נגמרת לג'קי שלו, אבל בסופו של יום, הוא יחייך ויצחק על כולנו מהג'יפ שלו. ממש כמו התאום הספורטיבי שלו מיקי דורסמן, הוא בא, עקץ והלך. לא כל כך זוכרים אותו, אבל את הכסף הוא סופר במדרגות.

דן מנו מעצבן כמו ברקוביץ' ונעמה חתרנית כמו מוריניו | עירית נזרקה כמו גיא לוזון | נסרין קיטרה כמו ברוך דגו | גל נעקץ כמו קטש | סיוון התבכיינה כמו נמני | מאיר עבר על החוקים כמו מראדונה | בשבקין שילם את מחיר המשמעת כמו קלינגר | מעיין ופול גאסקוין הם זוג ליצנים עצובים | התדמית לא עזרה לדיוה, כמו לחיים רביבו | מיכל חייבת לאכול משהו, כמו נדיה קומנצ'י | מירית למדה שיופי לא מספיק, כמו קורניקובה | אפרת לכלכה וחטפה, כמו מטראצי | גיא הוא לא טרנדי ולא מנהיג, כמו יניב קטן | עידן חזק, רגיש וכושל - כמו קשטן | אנסטסיה טועה ברגע האמת, כמו שטראובר | לאיגור יש יצר השמדה עצמית, כמו פיני גרשון | כמו ראובן עובד, גם אופיר זרק את הפוטנציאל לפח | איתי היה לוחם יבש ומשעמם, כמו וואליד באדיר

במקרה של דורסמן הסיפור מרגיז במיוחד. אפי בירנבוים, אריק שיבק וארז אדלשטיין הם כולם מאמנים שיכולים בהחלט להרגיש ראויים לתואר אלופי ישראל, אבל דווקא ההוא שהגיע משום מקום, שבא בשביל הצחוקים, גנב להם את התואר. מיקי דורסמן החליט לאמן את הבייבי שלו הפועל חולון ולהשקיע קצת כסף מהכיס, לקח את אליפות הליגה השניה פעמיים (בפעם הראשונה בחר שלא לעלות ליגה), אחר כך גנב את האליפות ממכבי תל אביב בשניה האחרונה, ונעלם עם חיוך גדול. לפני כמה חודשים היו שמועות שהוא חזר כמאמן ראשון לציון, אבל עד שבדקנו הוא כבר לא היה שם.
 
בא, עקץ, הלך. דורסמן
 בא, עקץ, הלך. דורסמן 
 צילום: אתר מנהלת הליגה 
 
כשחושבים על הקריירה של יואב מגיעים לאותה הנקודה: אגדה שהיתה באמת. האיש הגיע בלי שום סיכוי אמיתי (כאילו מישהו עם הכיתוב "סביון" ליד השם שלו יזכה אי פעם במשהו בטלוויזיה), ויתר על אתגרים כשלא התחשק לו, התחבר עם החזקים, רכב עליהם עד הסוף ובעיקר הציק לכולם עם הפטפוטים שלו במשימות. פרצופו האמיתי נגלה רגע לפני שעבר לספסל המושבעים, כשנתן את הנאום שלו על חשיבות הטיימינג ואומנות סתימת הפה כשצריך, ופתאום הבנו שיש פה שחקן אמיתי, שיודע מתי ללכת.

באותה הנקודה מצא עצמו מיקי דורסמן אחרי שלקח את האליפות עם חולון. "רוצה לשחק עם האלופה הטריה ביורוליג?", שאלו אותו, אבל הוא לקח את הצלחת שלו והלך, לפני שכל הכסף יברח על פנטזיה שיצאה משליטה. הרבה יותר כיף להיות שאלת טריוויה אופטימית מאשר סיפור עצוב. דורסמן יגלה את זה כשיגיע לפיינל פור הקרוב, אם יגיע, ויהיה הצופה היחידי באולם שמחזיק בתואר אלוף ישראל. יואב יגלה את זה בגמר בקיסריה, שם הוא יהיה היחיד שכבר מהתחלה יחייך חיוך גדול.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by