בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
חמישי הצהוב 
קולות רקע 
 
 שומע את הקולות. קרלוס ארויו    צילום: שרון בוקוב    
חמישי הצהוב |
 
ערן צבעון

למרות הטיול הקליל בצרפת, קרלוס ארויו סובל מ"תסמונת שאראס" המסורתית של רכזי מכבי תל אביב. גור שלף, שסובל מ"תסמונת מוני פנאן", יכול וצריך לעזור לו. דעה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קרלוס ארויו סוף סוף נחת בישראל. או בעצם, בישראל הצהובה. כמו שהחברים וויל סולומון ו-וויל ביינום למדו על בשרם, מכבי תל אביב היא המקום האחרון שבו אפשר לשחק על סטטיסטיקה, או לשבת בחוץ במשחקים חשובים בגלל כאבי גב. הקהל וההנהלה יהיו תמיד מסבירי פנים, לפחות בהתחלה, אבל את הזימזום הקבוע באוזניים, זה שלוחש "שאראס" בכל פעם שארויו הולך עם הראש בקיר או נעלם במאני טיים, הם אפילו לא מתאמצים להסתיר. אם "יזכה" להיות פה ברגע הנכון, הם אפילו ישדרו קליפים בהיכל שעוסקים באיך לא היה ולא יהיה עוד שאראס ויתרגשו נורא.

השבוע, בטיימינג מוזר שסביר להניח שלא הוא קבע, הוא התפוצץ. על האוהדים, התקשורת, הלחץ הבלתי פוסק והצביעות. סוג של נאום "שתיקת הכבשים" של רכזי מכבי בימים שאחרי הליטאי המחונן. זו בדיוק הבעיה של קרלוס ארויו. הוא רק רוצה שלא ידברו עליו יותר מדי, ושכולנו נבין שמדי פעם זה בסדר להפסיד ושזה לא באשמתו. הוא לא מבין למה סוגדים למישהו שהיה כשלון אפילו יותר גדול ממנו בליגה הטובה בעולם והוא ממש לא מבין איך זה הגיוני שדווקא כשהוא משחק מצוין, הקבוצה לא מצליחה לברוח ליריבות.
 
זה הזמן להשפיע. גור שלף
 זה הזמן להשפיע. גור שלף 
 צילום: שרון בוקוב 
 
נכון לעכשיו, יש מספר נקודות ברורות לחלוטין לגבי השחקן היקר בהיסטוריה של מכבי. יש לו בעיה מנטאלית, יש לו טונה של כישרון והוא כמעט אינו מסוגל לשחק במשחק עומד. הבעיה המנטאלית הייתה שם מהשנייה הראשונה. השילוב של השכר הגבוה, מאמן חסר מילה וערימת שחקנים חסרי ניסיון, סיפקה לו תחושה שהוא פה כדי להציל את הנייטיבס. שחקנים זרים שמגיעים עם התחושה הזאת לארץ (עיינו ערך "באתי לקחת אליפות ממכבי"), הם הראשונים שמוצאים עצמם על המטוס. כשהוא נשאל על לחץ הוא מקפיד לענות "אני מגיע מה NBA ושם הלחץ גדול יותר". אם יצפה בעצמו אומר את השטות הזאת בעוד כמה שנים הוא יוכל רק לצחוק.

על הפרקט, הפורטוריקני מוכיח משחק אחרי משחק שהכישרון העצום שם, אבל קבלת ההחלטות ממש לא וכך גם היכולת לשחק במשחק שבו אי אפשר לרוץ כל הזמן. אם תרצו, הוא סוג של ליאור אליהו. הוא מדהים במה שהוא טוב בו וחלש בדברים שלא מעניינים אותו כמו הגנה.

גם במשחק מול לה מאן, שבו היה טוב מאוד, פיני גרשון המשיך לחנך והושיב אותו ברבע הרביעי. עד שארויו יתפוס מנהיגות, או שלא. בנקודה הזו נכנס הצ'אנס הגדול של מנהל הקבוצה גור שלף. אם הוא יצליח להכניס לראש של הגארד המוכשר שהוא כבר לא שחקן ספסל בקבוצה שמשחקת 100 משחקים בעונה, וייקח אותו תחת כנפיו, המצב יראה אחרת. עד שזה יקרה, מכבי תישאר עם כוכב שלא מבין מה רוצים ממנו, וגור ימשיך לשמוע את שמו של מוני פנאן ברקע. ממש כמו שאריויו שומע את שמו של שאראס.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by