בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
כדורגל עולמי 
רוני רוזנטל החדש 
 
 רוזנטל, ראש, ווילאן, האנסן ובארנס. השנה האליפות חוזרת    צילום: אימג`בנק/gettyimages    
כדורגל עולמי |
 
ערן צבעון

הוא מוכשר פחות, נלחם יותר ומחמיץ בסיטונות, אבל כמו החלוץ הישראלי ב-1990 גם דירק קאוט יביא לליברפול אליפות. כי השנה זו השנה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
15.4.1989 - הטראומה. זאת שהמועדון עדיין לא התאושש ממנה

ליברפול כולה לא התאוששה. המועדון, העיר, האוהדים. אפילו אלה של אברטון. עד אותו הערב של 15.4.1989 ליברפול היתה עיר של כדורגל, וביטלס, וגאווה מקומית שעמדה מול הלונדונים המתנשאים, שעד היום שרים להם "לעולם לא תשיג עבודה" בכל מגרש. אסון הילסבורו, שבו נהרגו 96 אוהדים, שינה את הכל.

את אובדן האליפות המטורף לארסנל בשנייה האחרונה כולם זוכרים. מה שלא כל כך זוכרים זה שהוא הגיע אחרי זכיה בגביע מול אברטון בוומבלי. התוצאות, שבעונה אחרת היו גורמות לאנשים לאבד את עצמם לדעת משמחה ועצב, התקבלו בסוג של הקלה. פשוט כולם רצו שהעונה הזו תסתיים כבר. השחקנים ששיחקו באותו משחק בהילסבורו מספרים עד היום שהם היו רצים אז מהלוויה לאימון, ולעוד הלוויה. השוער האגדי ברוס גרובלאר, שראה עשרות נמחצים על הגדרות במרחק מטרים ספורים ממנו, מספר שחשב יחד עם עוד שחקנים בסגל לפרוש ממשחק עוד באותו היום, אבל לא יכול היה להביט למשפחות ההרוגים בעיניים.
 
תמונות הזוועה לא יוצאות מהתודעה. אסון הילסבורו
 תמונות הזוועה לא יוצאות מהתודעה. אסון הילסבורו 
 צילום: אימג'בנק/gettyimages 
 
האסון שינה את הכדורגל האנגלי לנצח, אבל בעיר הנמל האפורה לא רק הכדורגל השתנה. שנות הזהב של הביטלס, הכדורגל הטוב באירופה והחוצפה הסקואזרית נגמרו. מה שנשאר זו עיר אפרורית עם משבר זהות ענק, שמתעוררת אל בוקר שבוא העיתון הנפוץ ביותר במדינה, ה"סאן", מאשים את תושביה בהתנהגות ברברית שהביאה למותם של חבריהם, בזמן שהשורדים מכייסים אותם ומשתינים על הגופות. הרעב העצום שנשב מהיציע התחלף באבל, עלבון וזעם. התוצאות על הדשא כבר לא היו עיקר העניין.

את העונה שאחרי פתחה ליברפול בהיסוס, ואל המחזור ה-30 מול סאות'המפטון הגיעה ביתרון נקודה על אסטון וילה, שנראתה רעבה בהרבה ממנה. זה היה משחק הבכורה של רוני רוזנטל, שסיים את העונה עם שבעה שערים בשמונה משחקים, וזכור לאוהדים עד היום כאיש שהביא את האליפות האחרונה כמעט לגמרי במו רגליו. אבל שם זה גם נגמר. הקבוצה הגדולה ההיא, של דלגליש וקיגן, וסונס ואלן האנסן היתה כבויה ומרוקנת רגשית. הימים שבהם קבוצות עשו במכנסיים בכניסה לאנפילד, והמועדון היה מתמודד על האליפות בקביעות כמעט אוטומטית, נגמרו. שנות התשעים הגיעו, וצלחת האליפות הלכה ולא שבה עוד.
 
 

טורס בתפקיד ראש, קין בתפקיד בארנס

האיש שיביא אליפות. קאוט
 האיש שיביא אליפות. קאוט 
 צילום: אימג'בנק/gettyimages 
 
ליברפול של 2008 היא עיר גאה שיודעת מי היא, עם קבוצה גאה שיודעת מה היא רוצה. עדיין מסתלבטים עליה בכל אנגליה (אם שמעתם פעם את סטיבי ג'י מתראיין אחרי משחק אתם יודעים למה), אבל כולם מקנאים בסתר באוהדים הכי טובים בממלכה, שהופכים את אנפילד למגרש שהכי כיף לשחק, לשדר, או להתארח בו בעולם.

רגע לפני שפרגי ורוני סוגרים את פער האליפויות, יש ריח חדש באויר. ממש כמו בעונה המוזרה ההיא של האליפות האחרונה, מגיע חלוץ שמאופיין בלחימה עיקשת והמון החמצות. כזה שאתה מקלל בלב כל המשחק אבל הכי שמח שהוא, דווקא זה שמוכשר קצת פחות אבל נלחם קצת יותר, מבקיע את הגולים שמוציאים אותך מפיגור לניצחון. ממש כמו ב-1990, יש לנו את טורס המדהים בתפקיד איאן ראש, רובי קין הלוחם בתפקיד ג'ון בארנס, ואת הג'וקר המטורף, זה שגורם לכם לצרוח מאושר מהול בתדהמה בכל פעם שהכדורים שלו הולכים את הרשת. גבירותיי ורבותי, בתפקיד רוני רוזנטל - דירק קאוט.

השנה זו השנה. היא חייבת להיות.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by