בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
דבר הפסיכולוג 
הלחץ יעזור לנו 
 
 ד``ר בלומשטיין עם אריק זאבי    צילום: אבי שי, מכון וינגייט    
דבר הפסיכולוג |
 
ד``ר בוריס בלומנשטיין

ד"ר בוריס בלומנשטיין, פסיכולוג הספורט של המשלחת האולימפית אופטימי לקראת בייג'ינג אבל מזהיר: הקהל צריך להיות סבלני. מיוחד לספורט nana 10

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בספורט המודרני של היום, יש מקום גדול הרבה יותר להכנה מנטאלית. בעבר התרכזו בהכנה גופנית, טכנית וטקטית, בהן אפשר למדוד אלמנטים כמו סיבולת, כוח, גמישות ומהירות - היום גם הפן המנטאלי הפך פופולרי. פעם כשספורטאי לא הצליח אמרו שזה בגלל שההכנה המנטאלית לא בסדר, אבל לא ידעו ממש מה כדאי לעשות. חשבו שהמאמן צריך לעשות את העבודה המנטאלית ולהיות הפסיכולוג של הספורטאי.
 
הכל עניין של ריכוז. אריק זאבי
 הכל עניין של ריכוז. אריק זאבי 
 צילום: רויטרס 
 
אבל ככל שגדל המדע בתחום יש מקום לסיוע למאמן, שיש כל כך הרבה דברים שהוא לא יכול להעביר לספורטאי. מתחילת שנות ה-60 נושא הפסיכולוגיה של הספורט הפך פופולרי בעולם. בגלל שהלחץ גבוה, בגלל שיש יותר כסף שמעורב, בגלל שהמשמעות של מדליה גדלה ככל שגדלה התקשורת.

התחלתי את הקריירה ממחקרים שעשיתי ברוסיה, שם עשיתי דוקטורט בפסיכולגיה של הספורט במוסקבה. אני עובד במכון וינגייט משנת 1991. כשהגעתי, שלחו אלי ספורטאי שהמאמן ביקש ש"אסדר לו את הראש" שבועיים לפני תחרות. בשנים ההם התחום לא היה מוכר, ורק יעל ארד, שזכתה במדליה באולימפיאדת ברצלונה, עבדה עם פסיכולוג צמוד. היום יש לנו צוות של 4 פסיכולוגים, שעובדים עם כל המשלחת האולימפית.

כשהייתי צעיר, הייתי רץ 100 מ' ואני עדיין זוכר מה הספורט נתן לי בחיים וכיצד השפיע על האופי שלי. כשאתה עובד עם ספורטאי, אתה משפיע גם על אישיות שלו ולא רק על הביצועים הספורטיביים שלו. מוטיבציה, סדר יום, מטרות. אי אפשר להגיד שהעובדה לא משפיעה על החיים, כי גם האופי עובר שינוי. בכלים של ריכוז או ויסות עצמי אפשר להשתמש גם בלימודים באוניברסיטה.
 
 
שואלים אותי איך יתמודדו הספורטאים שלנו עם הלחץ והציפיה של עם שלם. אני דווקא שמח שספורטאי מרגיש את הלחץ. האהדה היא סוג של תמיכה חברתית, והם עושים את זה בשביל העם שלהם, אבל צריך לקחת את זה בפרופורציות. המתח דווקא נותן כוח לספורטאים. מצד שני, צריך לדעת שהכל תלוי בריכוז של הספורטאי בביצוע שלו. באתונה היינו בתחרות שראינו ששישים אחוז מהקהל היה ישראלים. אחד הספורטאים אמר לי: "אני חייב להצליח בשבילם כי הם באו עד הנה וקנו כרטיסים". זה נתן לו מוטיבציה גבוהה.

בסופו של דבר, לכל הספורטאים במשלחת יש ניסיון, הם לא באו לאולימפיאדה מגן ילדים והם יודעים מה צריך לעשות שם. הותיקים יודעים מה יהיה שם, ויכולים לשלוט יותר בנעשה, הצעירים יקבלו ניסיון כי במילים זה לא עובד – צריך לחוות ולהרגיש. לצעירים אין מה להפסיד כי יש עליהם פחות לחץ, אבל הספורטיאם הבכירים הם עתירי ניסיון, ואי אפשר להגיד להם שלא מצפים מהם למדליה, כי בנאדם צריך לדעת מהן המטרות. גם לקראת אתונה היה אותו מצב והמועמדים לניצחון עמדו במטרות.

אני פוגש את הספורטאים שלנו כמעט כל יום. יש התרגשות ורצון להצליח, הם מדברים לעניין ואני תמיד אופטימי כשאני רואה אנשים שרוצים לעשות את הכי טוב שלהם. נגמרו הזמנים שהיינו תיירים: פעם לנצח קרב אחד היה מספיק, היום לא מדברים על זה אפילו - רק גמרים ומדליות. מצד שני, אין לנו יותר ספורטאים מבעבר, ואסור לנו לחשוב שאנחנו הולנד או דנמרק. הקהל צריך להיות סבלני כי זה תהליך שלוקח זמן. צריך תשומת לב לחינוך גופני וספורט, כי תרבות ספורט היא לא משהו שאפשר לקנות בכסף וזה לא יקרה ביום אחד. השינוי שנעשה עד היום הוא חיובי, אבל אפשר לעשות יותר. הכיוון של המדע – רפואה, תזונה, פיסיולוגיה ופסיכולוגיה – הוא צעד נכון.

* הכותב הוא מנהל המחלקה למדעי ההתנהגות במרכז לרפואת ספורט ומחקר ע"ש ריפשטיין במכון וינגייט, ומשמש כיועץ המנטאלי של המשלחת האולימפית. זוהי האולימפיאדה הרביעית שלו.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by