בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
תנו לבית``ר לנצח 
למען כולנו 
 
  צילום: Gettyimages/Imagebank    
תנו לבית``ר לנצח |
 
ירון זילברשטיין

העפלה של בית"ר לליגת האלופות תעלה את אותו חיוך מפחיד לשפתיים של גאידמק, אבל תחזיר את החיוך (והתחרותיות) לליגה. ירון זילברשטיין לובש צהוב-שחור לקראת קראקוב (21:00)

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לארקדי גאידמק יש חיוך מסתורי. כזה שבלי להראות שיניים מצליח לומר "אני עשיר ואתם לא, אז תהיו בשקט ואל תבלבלו לי בביצים, או שתסתבכו איתי וזה ממש לא כדאי לכם". מאז שהוא נכנס לחיינו בשנת 2005 הוא לא השתמש הרבה בחיוך הזה, אבל כשהוא מגיע, קופא לך הדם בעורקים.

בשלוש השנים, שמרגישות כמו הרבה יותר, שגאידמק שולט בכדורגל הישראלי, הוא שמר את החיוך בעיקר למפגשים עם האוהדים ולדיבורים על העתיד הורוד שהוא צופה לקבוצה שלו. את הדרך לעתיד הזה סימן הבעלים כבר בימיו הראשונים בקבוצה: קודם נכבוש את ישראל ואז נסתער על ליגת האלופות. את החלק הראשון במשוואה הוא השלים בלי הרבה בעיות, עכשיו הגיע הזמן לחלק השני – להצטרף לחיוך של החבר רומן אברמוביץ' ביציעי הכבוד של האצטדיונים המפוארים של אירופה.
 
מחייך רק לאוהדים. גאידמק
 מחייך רק לאוהדים. גאידמק   
במשוואה בת שני הנעלמים הזו, גאידמק בטוח שהוא פיצח כבר החלק הראשון. שתי אליפויות וגביע מדינה אחד בשתי עונות וחצי נותנות לו את התחושה שבארץ אין בעיה לקחת עוד ועוד אליפויות. למען המטרה השניה נבנתה העונה בירושלים קבוצה בסדר גודל חסר תקדים בכדורגל הישראלי: 140 מיליון שקלים השאירו את רוב שחקני הסגל מהעונה שעברה, ואליהם צורפו ארבעה שמות מבטיחים: סבסטיאן אבראו, דריו פרננדס, משה אוחיון וברק יצחקי. הבוס מוכן לשלם הרבה עבור החיוך שלו, וחסר לשחקני בית"ר עם יאכזבו אותו.

אלא שאכזבה ואירופה זה צירוף מוכר מאוד בירושלים. ב-14 המשחקים ששיחקה עד כה במסגרות האירופאיות רשמה בית"ר בעיקר הפסדים מכובדים ותבוסות מביכות. בשנה שעברה הם היו קרובים לשבירת המנחוס, אחרי שהגיעו למשחק הגומלין עם הפסד חוץ מינימלי לקופנהגן הדנית, אבל טעות של טברקו קאלה בהארכה שלחה את הדנים קדימה, ואת הירושלמים המאוכזבים להתפוצץ על הליגה.
 
 
יאללה, שיהנו
 יאללה, שיהנו 
 צילום: אתר ספורט 5 
 
ההתפוצצות הזו, יחד עם הקלות בה לקחה בית"ר את שתי האליפויות, משאירות את אוהדי שאר הקבוצות להתנחם בתצוגות הנפל הירושלמיות באירופה ובהיסטוריה האירופית של הקבוצות שלהם. אוהדי מכבי חיפה ומכבי תל אביב יספרו לנכדים על הרגע בו ראו את דגל ליגת האלופות מקרוב ובגודל טבעי, בהפועל תל אביב יחיו עוד הרבה שנים את הילת "מסע הקסם", ואפילו למכבי פתח תקווה והפועל חיפה יש ברזומה יותר הופעות מכובדות באירופה מאשר למיליונרים של גאידמק. לכולם נשאר רק לחכות לנפילה הירושלמית כדי לפתוח שוב בדיון על "מסורת, כבוד ומשחק עבוד הסמל אל מול הכסף הגדול", בזמן שבבית"ר ילקקו את הפצעים ויקחו עוד אליפות.

בגלל זה, ובשביל שלא נתקע עם עוד עונה שהאלופה בה ידועה מראש, חייבים כל אוהדי הכדורגל בישראל להתייצב כאיש אחד מאחורי בנאדו, טל ובואטנג, לשנן את קריאות "ירושלים – מלחמה" ולקוות שסופסוף יקבל גאידמק את מה שהוא מבקש, יסע לאירופה וייתן לנו לשחק פה כדורגל בשקט. כי גאידמק אולי לא יודע, אבל הצלחה של קבוצה ישראלית באירופה מלווה כמעט תמיד בכישלון בליגה המקומית. תקראו לזה מנטליות או איך שבא לכם, אבל עם החוקיות החיה הזו אי אפשר להתווכח.
 
מכיר כבר את הליגה. שום
 מכיר כבר את הליגה. שום 
 צילום: רויטרס 
 
הפועל תל אביב של עונת 01/02 תזכור לעד את הניצחונות על צ'לסי, פארמה ולוקומטיב, אבל תעדיף לשכוח את השלישיות שחטפה ברגע שחזרה לארץ ממכבי חיפה ונתניה. חיפה של ליגת האלופות הייתה אמורה להשלים אליפות שלישית ברציפות בלי בעיות, אבל לא הצליחה לחזור ממרומי אולד טרפורד אל תחתית האורווה. מכבי תל אביב רשמה העפלה היסטורית לליגת האלופות וניצחון על אייאקס, אבל סיימה את אותה עונה במקום השמיני.

על הקווים בירושלים עומדים שניים שמכירים את ההיסטוריה מצוין. יצחק שום היה זה שהוביל את חיפה להפסד אליפות בהפרש שערים בעונת ליגת האלופות, גיורא שפיגל היה היחיד שהצליח לשבור את הקללה, כשבעונת 93/4 הצליח גם לקחת את החיפאים לשמינית גמר גביע אופ"א וגם לזכות באליפות מרשימה במיוחד בארץ. על פניו, נראה ששפיגל לקח את שומי לשיחה והסביר לו איך עושים את זה נכון, כי השנה לא חזרה בית"ר על הטעויות שנעשו בשנה שעברה. הסגל נבנה בשלב מוקדם מספיק בכדי שיספיק להתחבר עד למשחקים המכריעים, ואף שחקן לא הוצנח לסגל ברגע האחרון. ממחנה האימונים עולים קולות שמדברים על תאבון ועל רצון להוכיח שגם ירושלים זה באירופה.

במסיבת העיתונאים שלפני המשחק דיבר שום על יצירת מסורת באירופה ועל החלום של הופעה נוספת בליגת האלופות. אמנם הוא גם הזכיר את החשיבות של האליפות בארץ, אבל עושה רושם שבבית"ר מתייחסים אליה כאל צורך ולא מטרה – אנחנו רוצים אירופה, ובשביל זה צריך לקחת אליפות. אם יש עוד איזשהו סיכוי להציל את הליגה מעוד אליפות בצהוב-שחור, הוא נמצא בניצחון ירושלמי על ויסלה קראקוב, ובהמשך גם העפלה לליגת האלופות שתעלה את אותו חיוך מפחיד על השפתיים של גאידמק, אבל בסופו של דבר תחזיר את החיוך גם לליגה שלנו.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by