בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
תחתית הבאר 
פחת הדור 
 
תחתית הבאר |
 
ליאור רדושיצקי

בגיל 19 הכתרנו אותם לכוכבים, אבל הדור של מליקסון, ארבייטמן ועובד הידרדר עד הפועל באר שבע. המאמנים אשמים כמובן, אבל גם התקשורת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאור מליקסון חתם ל-5 שנים בהפועל באר שבע. והוא בן 23.

אם לעשות פרפראזה ללהיט של פול הארדקאסל "19" (..."במלחמת העולם השנייה גילם הממוצע של החיילים היה 26. בוייטנאם הוא היה 19. נ-נ-נ-נ-ניינטין") – גיל הבלות הממוצע של הכדורגלן הישראלי היה בעבר 35. היום הוא 23. ע-ש-ש-ש-ש-ש-עשרים ושלוש.
 
בשביל להגיע לב"ש, יכולת לקצר את הדרך. מליקסון (ספורט 5)
 בשביל להגיע לב"ש, יכולת לקצר את הדרך. מליקסון (ספורט 5)   
ראובן עובד (24), שלומי ארבייטמן (23), גילי ורמוט (23), ליאור רפאלוב (22), עומר פרץ (22) ומאור מליקסון – כולם שחקני כדורגל מוכשרים שזכו בתקופת הקריירה הקצרה שלהם להיות מוזכרים כ"דבר הבא", שמהר מאוד, אחרי שער או שניים, הוחלף ב"שחקן הכי טוב בארץ". אם נוסיף לרשימה גם את אבירם ברוכיאן (23) המצוין שעולה מהספסל אצל יצחק שום, ואת ברק יצחקי (23) הסקורר שוויתר על קריירה בינלאומית בשביל קצת חום ואהבה מעוזי גופיה וידידו נומה, נקבל פסיפס עצוב שבקלות יענה על שאלה הרת גורל כמו: "הליגה בארץ לאן?"

חדי ההבחנה ודאי שמו לב שהרשימה מורכבת כולה משחקני קישור התקפי ומעלה, חביבי לבו של אבי רצון הנוהג לכנותם "פנטזי סטים". אלה השחקנים שאמורים לעשות את ההבדל בין משעמם למרתק, בין ליגה תוססת לליגה הצוננת שמשוחקת כאן כבר לא מעט שנים. מאור מליקסון בבאר שבע זה אומר סוף תקופה. מה כבר יכולות להיות המטרות שלו? להצעיד את הקבוצה לעידן שאחרי אלעד בונפלד? בל נשכח, עם כל הכבוד לגיא לוי ואלונה ברקת, חמש שנים בבאר שבע משמע לפחות שמונה מאמנים שונים. זה הסוף ידידי. מסע של נער מיבנה, שהתחיל בעונת 2002/03 כשחקן העתיד של ישראל בבית"ר ירושלים, המשיך במכבי חיפה ונגמר השנה בליגה הלאומית עם הפועל כפר סבא. מה שנראה בדיעבד סיבוב קצת מיותר, אם אתה יוצא מיבנה לכיוון באר שבע.
 
יש קבוצה שעוד לא שיחקת בה? ארבייטמן (ספורט 5)
 יש קבוצה שעוד לא שיחקת בה? ארבייטמן (ספורט 5)   
אבל בניגוד לדעה הרווחת, אין לתלות את כישלון הדור בצעירים עצמם, על אף אורח חייהם הקלוקל, אלא בדור המאמנים שעבד פה וביטל כל סיכוי לרומנטיקה עם כדורגל עצור ופחדני שכבר נכתב עליו לא פעם. ועכשיו, יחד עם אפס עניין במוצר הקרוי "ליגת העל", אנחנו נחנקים מהתוצאות. סביר להניח שאותם מאמנים נהנו לא פעם גם מרוח גבית תקשורתית שהרימה והנחיתה את הבחורים האלה בכאב על פינת המדרכה, כי הרי זו דרכם למכור עיתונים ופרסומות.

וחבל, כי ההפסד כרגיל שלנו. כי גם הדור של ברקוביץ', נמני, זוהר ורביבו לא ניהל אורח חיים הכי ספורטיבי, ובכל זאת לא היה מי שהפריע לו להוות בגיל 20 פקטור מרכזי בקבוצות שרצו לאליפות, ובמשך עשור ויותר אף לדאוג ללא מעט כדורגל אטרקטיבי גם כשנכנסו בצווארון מורם וזקופים אל תחילת שנות השלושים שלהם.

מה הפתרון? לא ברור, אבל אולי, רק אולי, דווקא הקומבינה המסריחה של לוזון תצליח להפתיע ותניב בסוף פרי, ובליגה של 16 קבוצות נחזור לראות שחקנים ישראלים, צעירים והתקפיים מובילים קבוצות לאליפות או לסתם עונה סימפטית. אולי יגיע דור שישאיר אותנו עם קצת יותר מעוד התקפה סתמית, שמתחילה עם הרבה התלהבות, אבל נגמרת עוד לפני שהיא התחילה, בגיל 23.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by