בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
 
רעב להצלחות 

רעב להצלחות

 
 
ליאור רדושיצקי

כשבוחנים את רן בן שמעון, הכרס שלו היא הדבר הראשון שתופס את העין. אלא שצורת גופו מעידה על גישה בריאה לחיים: מאמן מכבי תל אביב רעב לכדור ולהישגים כמו שהוא רעב לבשר. שלמה שרף של לפני עידן המרירות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"הגוף מבטא את מה שהנפש רוצה להכחיש" (מנטרה טבעונית)

אמנם זו הקלישאה החבוטה ביותר בשיח הספורטיבי הישראלי, אבל קשה שלא להתייחס אליה. במיוחד כשהיא כל כך נוכחת, בטח עכשיו, כשהוא מאמן את מכבי תל אביב. רן בן שמעון שמן. ממש שמן. כמעט באופן מתריס.
 
זה לא אנחנו, זו הכרס. בן שמעון (ספורט 5)
 זה לא אנחנו, זו הכרס. בן שמעון (ספורט 5)   
תמונת השער של מוסף הספורט של ידיעות אחרונות מיום חמישי לא משאירה מקום לדמיון. מאיזו זווית שלא מסתכלים על בן שמעון, הכרס קופצת החוצה ותופסת את הפוקוס, כמו מתכתבת עם תמונתו של אותו גבר אמריקאי שנכנס להריון וילד תינוק בריא השבוע. וגם אם זו רק תמונת ראש, והבטן מחוץ לפריים, יהיה זה הסנטר הכפול ממנו נתקשה להסיר את המבט.

חשוב להבהיר: אין לנו שום כוונה לצחוק על חשבונו של רן בן שמעון. מצד שני, אי אפשר להיות כל כך תקין פוליטית – הרי זה הדבר הראשון שעולה בשיחה שמנסה לתהות על קנקנו של האיש. בין אם זה נובע מרוע אנושי ובין אם מעצם ההפתעה לנוכח השינוי הקיצוני שעבר מאז היותו שחקן פעיל, אי אפשר להתעלם מממדי גופו של המאמן המסקרן ביותר בכדורגל הישראלי. ועכשיו, נשאלת השאלה: מה זה אומר עליו כמאמן? האם רן בן שמעון הוא איש רעב או שבע? רעב לאליפות או שבע ממקום שלישי וחוזה משודרג?

לדעתי (שמושפעת מאוד מהופעותיו התכופות בתקשורת, מהן מצטיירת תמונה של אדם פוזיטיבי המאמין בעצמו ולא מפחד לצאת בהצהרות מחד ולהתבדח מאידך), האפשרות הראשונה לוקחת: האיש פשוט רעב. מדובר באיש יצרי ונהנתן, שחוגג את היום בלי לדאוג למחר; הוא בולע את החיים כמו שהיה רוצה לבלוע את הליגה; רעב לכדור ולהישגים כמו שהוא רעב לבשר. במילים אחרות: שלמה שרף, טרום עידן המרירות.

צורת גופו מעידה על גישה "בריאה" לחיים: כדורגל התקפי, רווי שערים, מה שהפרשנים אוהבים לכנות "כדורגל שמח". זה גם מסתדר מצוין עם הרכש העשיר שעשתה מכבי תל אביב בפגרה. בן שמעון לא מפחד לארגן אירוע יומרני ורב משתתפים, עם בופה עמוס ואיכותי כמו בחתונה של שרי אריסון. בוזגלו יש, קמנאן יש, יבוריאן יש, גם שבחון ועזרן וחדד יש ויש ויש. יש חגיגה, אומרים בעיר מסיבה.
 
כמה ק"ג לא יקבעו לו את סדר היום. בן שמעון (ספורט 5)
 כמה ק"ג לא יקבעו לו את סדר היום. בן שמעון (ספורט 5)   
דבר נוסף שאפשר ללמוד זה שבן שמעון הוא אדם מאוד עסוק. לא עסוק כזה ששוכח לאכול, אלא יותר בכיוון של מחויב למקצוע שלו עד שאין לו זמן לדאוג לזוטות כמו משקל ופיגורה. האשה אוהבת אותו כמו שהוא, כך גם הילדים. אז למה שהשחקנים ינהגו אחרת? הוא יוצא מחיפה לקרית שלום בשמונה בבוקר, חוזר הביתה רק בסביבות חצות, אז אולי הוא קצת בודד וזולל כדי להפיג את הבדידות באופן לא מבוקר. הסביבה יודעת להעריך את המשקיען. יש לו עונה להכין, יש את בית"ר, חיפה ודרבי על הראש. ובן שמעון כל כולו בכדורגל, מחויב למועדנו החדש.

כמובן שאפשר לבוא ולטעון בדיוק את ההפך. לומר שהכרס מצביעה על איש חלש שלא מסוגל לעמוד אפילו בדיאטה; להניח שהוא משועמם, שהוא שבע, מדוכא, ושהכל תוצאה של הזנחה ועוד כהנה וכהנה. לדעתי, תוצאות כמו אליפות עם הנוער של מכבי תל אביב והדרך המרשימה שעשה עם קרית שמונה מהליגה הלאומית לצמרת ליגת העל, פלוס החיוך, מעידים על ההפך.

לכן, אפשר להיות שקטים. בון שמעון הוא לא עוד מאמן מאסכולת "המורה להתעמלות", דוגמת ניר לוין. אלה השמורים היטב, אך סמכותיים כמו מורה לספורט בתיכון. זה שאצלו השחקנים רצים אבל מקצרים, ומסתלבטים מאחורי הגב (כיאה לאיש עם המעמד הכי נמוך בחדר המורים). בן שמעון, לעומת לוין, הוא מין ווינסטון צ'רצ'יל - מנהיג שהשחקנים והאוהדים ייצאו אחריו למלחמה. אחד שלא ייתן גם לכמה קילוגרמים עודפים לקבוע לו את סדר היום.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by