בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
 
איך הפסקתי לפחד 

איך הפסקתי לפחד

 
 
ירון זילברשטיין

והתחלתי לאהוב את נבחרת גרמניה. 90 דקות של כדורגל התקפי ושמח, יחד עם דוגמנית בת 19 אחת ביציע, וירון זילברשטיין שוכח את השנאה רבת השנים וכמעט יוצא לחגוג ברחובות בברלין

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
התוכנית הייתה פשוטה - כשנגמר היורו טסים לאירופה. אחרי הזרקה של שלוש שעות כדורגל מזוקק מדי יום, הגוף יהיה זקוק למנוחה וקצת אוויר אירופאי. לאיזו מדינה? זו שזוכה בטורניר. למה? ככה. כי זה נשמע מגניב. ככל שעברו הימים, האופציות הלכו והצטמצמו והקרב על הכרטיס הפך לאמוציונלי. לאן ניסע? ספרד? איטליה? אולי נראה סופסוף את פורטוגל? רוסיה משחקת כדורגל יפה, אבל קר שם מדי. מזל שיוון ופולין עפו. מה עם הולנד? כן. הולנד. הלוואי שהולנד תנצח. יאללה הולנד. רק לא גרמניה. איכסה גרמניה.
 
איפה קונים את הבגדים האלה? (רויטרס)
 איפה קונים את הבגדים האלה? (רויטרס)   
מגיל צעיר חונכתי לשנוא את גרמניה. את המדינה, האנשים, התרבות והכדורגל המשעמם. אבל אז התבגרתי, רקדתי סלואו עם השירים של סקורפיונס, קראתי את אריך קסטנר וגינטר גראס, ראיתי את "RUN, לולה, RUN” ואפילו הכרתי כמה גרמנים נחמדים. נשארתי רק עם השנאה לכדורגל. הקר, היבש, חסר היצירתיות והיעיל, כמו כל מכונה גרמנית שאני לא מכניס הביתה.

הנבחרות של בקנבאוור, רומינגה, קלינסמן ורודי פלר חיזקו אצלי במהלך השנים את הסלידה. איך הם משביתים כדורגל שמח בעבירה. איך הם נעים כמו קו אחד בהגנה ואז שולחים כדור רחוק לחלוץ. איך הם שוב מנצחים בשער זהב, או בפנדלים אחרי בונקר של 120 דקות. "משחקים 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים", שיננתי לעצמי שוב ושוב את המנטרה שהמציא גארי לינקר ב-1990.

אבל שנות ה-80 וה-90 נגמרו מזמן, ומאז שהתחילו שנות ה-2000, אני מוצא את זה יותר ויותר קשה לשנוא אותם. ביורו 2000 ו-2004 הם עפו כבר בסיבוב הראשון, בלי שהספיקו לתת לי לפתח כלפיהם רגשות שנאה. במונדיאלים, בייחוד האחרון, הם שיחקו כדורגל התקפי ושמח ודאגו להפסיד בשלבים המכריעים, כדי לספק אצלי את יצר הנקמה. איזה כיף לשנוא קבוצה שמפסידה.

אומרים שליסבון היא אחת מהערים היפות בעולם, שהבירה המקומית אחלה ומסעדות פירות הים זולות וטעימות. אפילו יש להם פסל ענק של ישו. הנסיעה לפורטוגל נשמעת מעניינת. רק ננצח את הגרמנים האלה ואז נחשוב אם עדיף לנסוע לקרואטיה או טורקיה. מה עם גרמניה? נו באמת. אלה שהפסידו לקרואטיה וניצחו בקושי את פולין ואוסטריה? מה יש להם למכור מול דקו ורונאלדו, השחקן הכי ברזילאי ביורו? ריקוד אחד קטן שלו ומרטסאקר יחזור הביתה.
 
 
החברה של שוויינשטייגר חוגגת צירופו של עוד אוהד לנבחרת (רויטרס)
 החברה של שוויינשטייגר חוגגת צירופו של עוד אוהד לנבחרת (רויטרס)   
אבל אז בא שוויינשטייגר. איך אפשר לשנוא מישהו שקוראים לו בשם כזה מצחיק והוא מחזיק את החברה הכי יפה בקהל? איך אפשר לשנוא מישהו שמשחק כל כך יפה, וגם כובש ומבשל? מאיפה הוא הגיע לי פתאום? מאיפה הגיעה הנבחרת הזו, עם החלוצים המהירים והקטלניים, ההגנה המהודקת והקישור החכם?

נשברתי. 90 דקות של גרמניה האחרת במיטבה ובחמש הדקות האחרונות של המשחק אני מוצא את עצמי ממלמל: "רק שנאני לא ישים גול... רק שרונאלדו לא יבין ששחקן גדול נמדד במשחקים גדולים... רק שדקו לא יצליח במשימה של להחזיק נבחרת שלמה על הגב". מה קורה לי? יכול להיות שאני נגד פורטוגל? יכול להיות שאני אוהד גרמניה? אני? מה קרה לחינוך שלי? יכול להיות שאני צריך לברר מחירים של מלונות בברלין?
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by