בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
 
הכדורגל מוחק אותך 

הכדורגל מוחק אותך

 
 
ירון זילברשטיין

כמו כל נרקומן תמים, התיישב ירון זילברשטיין לצפות ביורו, מההתחלה. הקטסטרופה של צרפת הרגה אותו, וכשהוא התאושש אחרי הולנד וספרד, הגיעה יוון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סקס. קפה. סיגריות. הימורים. סמים. כדורגל. התמכרות היא דבר רע. כשאתה צורך משהו, טוב ככל שיהיה, באופן שיטתי ויומיומי ובמידות גדולות, אתה מתמכר. ואני נרקומן עם קבלות. רק תנו לי עוד כוס קפה ועוד סיגריה, כדי להרגיע את הקריז. רק תנו לי עוד משחק ועוד גול, כי הגוף שלי מתחיל לרעוד.
 
אם רק היית מגיע מוקדם יותר. רונאלדו  (אימג'בנק/gettyimages)
 אם רק היית מגיע מוקדם יותר. רונאלדו (אימג'בנק/gettyimages)   
חמישה ימים, שני משחקים ביום. 180 דקות של כדורגל, בין לבין דיבורים על כדורגל. עוד כדורגל ועוד כדורגל. כל היום כדורגל. היורו הזה גמר אותי, והוא רק התחיל. כמו כל נרקומן, הייתי בטוח שלי זה לא יקרה. אני אראה את כל המשחקים, אקרא את כל הפרשנויות ואת כל הניתוחים ובכל זאת אצליח להמשיך לנהל אורח חיים רגיל, לקום בבוקר לעבודה ואפילו לשמור על חיי חברה. כמו כל נרקומן, כמובן שטעיתי.

זה התחיל בקטן. אחרי יום השידורים הראשון, כשנפלתי למיטה בסוף היום עם חזיונות על רונאלדו ויאן קולר בדיון על חשיבות המגנים התוקפים בכדורגל המודרני, הייתי בטוח שזו תופעה זמנית. כמו כל נרקומן, התעלמתי. חשבתי שזה רק היום הראשון והמשחקים הבינוניים שהיו בו. ביום השני, אחרי המשחק המפתיע של אוסטריה מול קרואטיה והצמד של פודולסקי לרשת הפולנית, אפילו מצאתי את עצמי אומר משפטים כמו "אחלה יורו קיבלנו", ו-"איך אני מחכה כבר לבית המוות". אכן, מוות.

הבעיה עם התמכרות (טוב נו, אחת מהבעיות עם התמכרות), היא שאתה מפתח תלות בחומר, וככל שאתה צורך ממנו יותר אתה זקוק למנה גדולה יותר בפעם הבאה כדי להשיג שוב את אותה התחושה. אבל לא מצאתי מנות גדולות יותר של כדורגל. שידורים חוזרים זה נחמד, לדבר במשרד על השער של פפה, היכולות של דקו והאוהדות השבדיות זה גם, אבל זה לא הדבר האמיתי. הייתי צריך כדורגל. דשא, זיעה, צעקות מהקהל, עבירות, החמצות וגולים. הייתי צריך גולים. אני חייב גולים. יש לכם אולי גולים לתת לי?
 
 
ביום השלישי הגיעה מנת היתר. תמיד שמעתי את המונח הזה וזלזלתי. יש אנשים שלא יודעים מתי להגיד "די", לא יודעים שיותר מדי מדבר טוב זה מסוכן. כן, יש אנשים כאלה, וכנראה שאני אחד מהם. מנה אחת של חומר מקולקל גמרה אותי. בני זונות הצרפתים האלה. כבר במהלך המשחק הנוראי שלהם עם רומניה הרגשתי את זה מגיע. הראש כואב, הבטן מתהפכת, הזיעה ממלאת את הנקבוביות והידיים לא מצליחות להרים את השלט. מה קורה לי? למה אני לא מצליח להנות מהמשחק? למה אני מזפזפ ל"כוכב נולד"? למה אני חוזר שוב לזוועה הזו? פאק, כנראה שאני באמת נרקומן.

מנה גרועה זה אחד מהדברים הרעים ביותר שיכולים לקרות לנרקומן. מנה גרועה ומנת יתר בבת אחת זה כבר קטלני. הגוף מתרגל לקבל את שלו במנות קבועות ואיכותיות, כשזה לא קורה הוא מתחיל להתהפך עליך. הגוף שלי צעק לי: "כ-ד-ו-ר-ג-ל", אבל אני כבר הייתי עמוק בתוך הקריז. הקראש היה קשה. 39 מעלות חום, ראש מתפוצץ, בטן מציקה וחוסר יכולת לצאת מהמיטה. בני זונות הצרפתים האלה. בגלל החומר המקולקל שהם מכרו לי פספסתי את שני המשחקים הכי טובים של הטורניר. הולנד חגגה על איטליה כשעוד הצלחתי לראות משהו מבעד לעפעפיים סגורים, אבל זה היה הסוף. נפלתי ולא הצלחתי לקום.
 
התרופה לכל הצרות. זלטן (אימג'בנק/gettyimages)
 התרופה לכל הצרות. זלטן (אימג'בנק/gettyimages)   
כל מתנדב ב"אל סם" יגיד לך שבסוף, נרקומנים משלמים את המחיר. אבל אף אחד לא הזהיר אותי ש-540 דקות של כדורגל זה הגבול שלי; שאם אני אכריח את עצמי לראות את אנלקה מנסה להיזכר מה המטרה של המשחק, זה יהיה הסוף שלי; שאדריאן מוטו (חובב סמים של ממש, אגב) זה קטלני לגוף; שאם אני אקח את המנה הזו אני אפספס את הדברים הטובים של החיים; ובעיקר לא שאני אפול למיטה ואשן בזמן שדויד וייה מפרק את רוסיה במשחק הכי גדול עד עכשיו בטורניר. למה לא אומרים לי שום דבר?

אחרי שהצעקות מהבתים של השכנים הוציאו אותי מהמיטה והעבירו אותי לספה מול הטלוויזיה, החששות שלי התאמתו. היוונים האלה. בני זונות. הבונקר שלהם זה הדבר האחרון שהייתי צריך. הנה עוד הוכחה שאני כבר לא נהנה מכדורגל. שעמום מוות. ויש עוד שבועיים כאלה. מה לעשות? הנה שוב הראש, הנה שוב הבטן, הנה שוב הזיעה, הנה זלטן מפציץ מ-20 מטרים. הנה אני קופץ מהספה בצעקות.... רגע, אני? קופץ מהספה בצעקות? אני נהנה? מכדורגל? אחרי שחשבתי שזה נגמר לי? תודה איברהימוביץ', תודה לך שבדיה. אני כל כך אוהב שבדים.

בזכות ניקוי הרעלים שהעברתי את עצמי, כואב ככל שיהיה, הצלחתי לחזור. אתמול אפילו נהנתי מכל רגע. איזה כיף לראות את פורטוגל וצ'כיה נלחמות, איזה תענוג לצפות בשיתוף הפעולה בין דקו ורונאלדו, את טורקיה ושוויץ שוחות להן למשחק מותח עם סוף כמו שכתוב בספרים. איזה כיף זה כדורגל. אני חייב כדורגל. עוד ועוד כדורגל. כל הזמן כדורגל. וגם קפה. וסיגריה. וסקס. ואלכוהול. וסמים. וכן, עוד כדורגל.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by