בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
 
מלך האריות 

מלך האריות

 
 
ג.ב אמנון, אתר ספורט 5

בטניס, כמו בטבע, האריה הצעיר קורא תגר על מלך האריות. גם הקרב בין רפאל נדאל ורוג'ר פדרר בגמר רולאן גארוס יהיה ברוטאלי ומתועב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
רוג'ר פדרר נגד רפאל נדאל. ולהפך. בוודאי שגם להפך. לפני שלושה שבועות חזיתי במשחק טניס עצום בין השניים בהמבורג ואגב הצפייה שקעתי ונזכרתי בתורת החיים של צ'ארלס דארווין. אותה תורה שעניינה הישרדות החזק בטבע והיכחדותו הבלתי נמנעת של החלש, בדיוק אותה תורה שסולפה ברשעות על ידי שונאי אדם ונקראה "דרוויניזם חברתי".
 
(אימג'בנק/gettyimages)
 (אימג'בנק/gettyimages)   
לפתע הלמה בי מחשבת הפרא הזו של העולמות החופפים – עולם הטבע ועולם הספורט. שדה הספורט כשדה הקרב של החיות – משטחי הרולאן גארוס כמשטחי הסרנגטי, האולד טרפורד כיער גשם משווני ואולימפיאדת החורף כקרחוני החוג הארקטי. מלחמת קיום בציפורניים. בעולמנו הרגיל, נניח למשל ברחוב, אדם אשר סוחב רגל הוא סך הכל אדם אשר סוחב רגל. משיכת רגל בחיים הרגילים היא עניין של מה בכך, בטבע זהו הסוף. פציעה קלה? אתה טרף זמין. זקנה וחולשה? הכחדה.

האריה הוא מלך החיות. לא בכדי. אחת הדרכים שלו להפיל חיתתו ואימתו על יתר החיות היא באמצעות שאגתו המצמיתה. הרפתקנים וחוקרים שמספרים מפה ראשון על שאגה של אריה בוגר מדברים תמיד במונחים של צמרמורת קרה בגב. גם כשהם ברכב המוגן. השחקנים שניצבים מול רוג'ר פדרר אינם נמצאים ברכב מוגן. האריה עומד מולם כמטחווי מבט ושאגתו מעבירה צמרמורת קרה בעמוד שדרתם. הרשת היא רק אשליה. פדרר הוא אריה ומנהג האריה להודיע על נוכחותו בשאגת ביעותים. כך הוא גם מרתיע יריבים פוטנציאלים. פדרר כמעט ולא מגיב במהלכי משחקים. מעת לעת הוא שואג. שאגת שמחה או שאגת אימה. אבל זו אכן שאגה. אין לטעות.

מנגד, רפאל נדאל לא שואג. הוא מעווה את פניו, ובעיקר מניף למחצה את ידו השמאלית המגולפת להפליא ומדלג שלוש פעמים קדימה. לייטון יואיט המצוין והטרדן נהג לצרוח “Come on” בגרון ניחר, ואילו סמפראס הגדול היה מהלך כרובוט ולעיתים נדירות עד מאד, ספק צעק ספק שחרר רגשות. רק פדרר האריה שואג: ניייייי הוא שואג בכעס, אההה... הוא נוהם על עצמו.
 
(אימג'בנק/gettyimages)
 (אימג'בנק/gettyimages)   
בלהקת האריות בטבע, כל להקה, הגורים מגורשים כשהם מגיעים לגיל ההתבגרות – בגיל בו הם עלולים להתחיל להוות איום מינימלי על המלך הבלתי מעורער הוא משלח אותם משם באיום ונשיכה. מרגע זה ואילך המתבגרים (רק זכרים) עוברים לחיות חיים של נוודים ברחבי המישורים הלוהטים והבלתי סלחניים של אפריקה. רבים מהם לא שורדים. הם גדלים, מתחשלים, רעמתם גדלה פרא ואז, כעבור שלוש ארבע שנים, כשכוחם האימתני בשיאו, הם מוכנים לרגע האמת של חייהם: לנסות ולהדיח מלך או שניים אשר שולטים בלהקה משלהם. מרבית הפעמים הקרב קצר ואכזרי. המפסיד, בדרך כלל האריה הוותיק, מנודה פגוע הן בגאווה והן בבשר. זו ראשית הקץ עבורו. שארית חייו תחלוף בבדידות נוראה. יחי המלכים החדשים. הם ישלטו בממוצע כארבע שנים עד אשר יודחו גם הם על ידי נוודים ששים אלי קרב. זוהי תורת הטבע וחוקיו, זהו הדרוויניזם בהתגלמותו.

רוג'ר פדרר עבר זה מכבר את ארבע השנים הנשגבות שלו. מלך ללא עוררין. השנה, לראשונה, הוא הבחין מעבר לרשת ביורשי הכתר. הקרב הוא ברוטלי ומתועב. דיוקוביץ' ונדאל הם שני נוודים בשיא תפארתם. הם מגששים ליד הקווים כבר חודשים. הם מחזרים על פתח עולמו האוטונומי של פדרר כבר שבועות רבים. נגסו פה ושם, השיגו גבול לפרקים, אך לא היה בהם עדיין העוז הדרוש לעמוד פנים מול פנים עם האריה השואג. הם זרקו מבט ונצטמררו. עד עכשיו. הזמן הבשיל, רעמתם פרא, נחישותם פלדתית והם צמאים לדם. אולם רוג'ר פדרר איננו אריה ממוצע. הוא מלך מלכי האריות. זהו אריה גאה וחזק באופן בלתי מציאותי. אריה מן האגדות. הקרב יהיה ברוטלי ומכוער, כאמור, אך יחד עם זאת הירואי. פדרר בדמדומי ימי התהילה שלו. האריה השוויצי מן האגדות עומד להיות מובס.

את האריה הנמאי מן המיתולוגיה היוונית העז לנצח רק איש אחד – הרקולס המהמם והנורא. לאחר שהרגו עטה לעד על כתפיו את עורו המבהיק של האריה הנמאי. מי יעטה על כתפיו את עורו המרהיב של האריה השוויצי?
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by