בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
 
צדיקים בסדום 

צדיקים בסדום

 
 
נענע 10

צוות המופע המוטורי לא הסתפק בחוויה השמימית שהעניק לו אזור דרום ים המלח, עין גדי, נחל פרצים ואיך לא, מצדה. אלא ישבו וסללו גם עבורכם מסלול בלתי נשכח

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

מצדה – היסטוריה, גיאוגרפיה ובית הכנסת

 
היסטוריה

לפי יוסף בן מתתיהו, בנה המלך הורדוס את מצדה בשנים 37 - 31 לפנה"ס כמקום מפלט לעצמו, למקרה שעוזריו היהודים יתקוממו נגדו.

בשנת 66 לספירה, בתחילת המרד היהודי נגד הרומאים, כבשה קבוצת מורדים יהודים, העונים לשם "הסיקריקים", את מצדה מידי חיל המצב הרומי שהוצב שם.

בשנת 70 לספירה הצטרפו אליהם סיקריקים נוספים ובני משפחותיהם שגורשו מירושלים על ידי יהודים אחרים שגרו שם מעט לפני חורבן בית שני, ובמשך השנתיים הבאות השתמשו הסיקריקים במצדה כבסיס לפשיטות והתנכלויות ליישובים רומיים ויהודיים כאחד, כאשר בראשם מנהיגם אלעזר בן יאיר.

המרד הגדול

בשנת 73 לספירה עלה הנציב הרומי, פלביוס סילבה, על מצדה עם הלגיון העשירי פרטנסיס. עם עלייתו על המקום החליט להטיל מצור על המבצר. הצרים בנו על הצד המערבי של הרמה סוללה מאלפי טונות של אבנים ואדמה כבושה. יוסף בן מתתיהו אינו מציין ניסיונות משמעותיים של הסיקריקים לתקוף את הצרים תוך כדי התהליך. זהו הבדל משמעותי מדיווחיו על מצורים אחרים על מבצרים יהודיים, מה שמעיד על כך שלסיקריקים לא היו הכישורים או הציוד הדרוש על מנת להילחם בלגיון הרומאי. הסוללה הושלמה באביב 73 לספירה לאחר כשניים או שלושה חודשי מצור, ואפשרה לרומאים לבסוף לפרוץ את חומת המבצר בעזרת איל ניגוח. אולם כשנכנסו הרומאים למבצר הם גילו ששומריו, כאלף איש, העלו באש את כל המבנים והעדיפו התאבדות המונית על נפילה בשבי או על תבוסה ודאית. גרסה זו של סיפור המצור על מצדה נמסרה על ידי שתי נשים שנצלו מההתאבדות כשהתחבאו בבור מים עם חמישה ילדים.

ההתאבדות ההמונית – נאום אלעזר בן יאיר

שני נאומים - של מנהיג הסיקריקים, אלעזר בן יאיר, שבהם טוען אלעזר בזכות החירות, וטיעונו העיקרי הוא עדיפות החירות על פני החיים:

"הן למוות נולדנו ולמוות הולדנו את צאצאינו, ומן המוות לא ימלטו אף המאושרים בבני האדם. אולם חיי חרפה ועבדות ומנת הרואה בקלון אשתו ובניו – כל אלה הרעות לא נגזרו על האדם מבריתו, ורק ממורך לב נושאים האנשים את סבל הנוראות האלה, כי שירבו לבחור מוות בשעת הכושר... עוד ידינו לא אסורות והן מחזיקות בשלח, תהיינה לנו לישועה הפעם! ומות נמות בטרם נהיה עבדים לשונאינו, ובני חורין נישאר בעוזבנו את ארץ החיים, אנחנו, נשינו, ובנינו".

מצדה כמיתוס ציוני

הציונות, כתנועה מתחדשת, שללה את הגבורה הפסיבית של קידוש השם, שאפיינה את היהדות הגלותית לדעתה, וביקשה להדגיש גבורה אקטיבית יותר, תוך בניית מיתוסים של גבורה. הראשון שהזכיר את מצדה כסמל לגבורה לוחמת היה מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, אם כי תיאורו של סיפור מצדה אצלו מוזר ולא מדויק.


המסעות למצדה

נראה, שהטיול הראשון למצדה, של קבוצת מטיילי אגודת ההתעמלות "מכבי", בהנחיית אביעזר ילין, התקיים עוד בשנת 1912. ואולם, התמסדות הטיולים לאזור החלה כנראה ב-1923 או 1924; המסעות נחשבו כיעד לאומי עליון. גופים שונים יצאו למצדה: הסמינר למורים "מזרחי", בירושלים, גימנסיה הרצליה בתל אביב, ועוד, והחל משנות ה-30 החלו מסעות תנועות הנוער, בעיקר השומר הצעיר, המחנות העולים, ותנועות הנוער האחרות שהיו קשורות למפלגות השמאל הציוני דאז. מצדה הלכה ותפסה מקום חשוב יותר בעולמן של תנועות הנוער, והחלה להפוך לסמל בפרסומי התנועות ובפעילותן, כאשר המוטיב העיקרי שהודגש היה מוטיב הבנייה, "אף על פי כן", ופחות מוטיב של מאבק ומרד.

גיאוגרפיה

גובה המצוקים בצד המזרחי של מצדה הוא כ-450 מטר, ובצד המערבי כ-100 מטר; דרכי הגישה הטבעיות לראש המצוק קשות מאד. ראשו של המצוק הוא רמה מישורית בצורת טרפז שמידותיה בערך 600 על 300 מטר. את הרמה הקיפה חומת ביצורים באורך כולל של 1400 מטר ובעובי 4 מטרים עם מגדלים רבים, והמבצר כלל מחסנים, בורות מים שמולאו במי גשמים, קסרקטינים, ארמונות ומחסני נשק. שלושה שבילים צרים ומפותלים הוליכו מלמטה אל השערים המבוצרים.
 
 
בית הכנסת במצדה

בית הכנסת העתיק במצדה הוא אחד היחידים מתקופת בית שני ונחשב לאחד הקדומים. הוא נחשף על ידי יגאל ידין. הוא נבנה בשלבים: שלבו הראשון היה מצומצם והוקם בימי הורדוס לשימוש בני ביתו וצוותו. שלבו השני נבנה בעת המרד הגדול. השלב המקורי הורחב כך שיוכל לקלוט את הציבור הגדול שהיה במצדה. מקומו צמוד לחומה נבחר כדי שיפנה לכיוון ירושלים.

על רצפת האולם נמצאו חרסים עליהן כתובות: "מעשר כהן" ו"חזקיהו". בחדר האחסנה, ליד בית הכנסת נמצאו סימנים לשריפה כדי שלא ייפלו אביזרים קדושים לידי הרומאים. בחדר זה נמצא גם בור לגניזה. במצדה נמצאו לראשונה גווילי תורה ראויים לקריאה. בבית הכנסת נערכים היום טקסים דתיים, בן השאר בר מצווה, כאשר ספר תורה מועלה להר לשם קריאה בו בהתאם למקובל בימי שני וחמישי וחול המועד.
 
 

הגן הבוטאני ועציי הבאובב השוכנים בו

 
הגן הבוטאני שוכן בחצר קיבוץ עין גדי, שהוקם בשנת 1956 ובו גרים כיום כ500 איש. בשלב מסוים נתגלתה במקום צמחייה שלא אמורה לצמוח באקלים השורר במקום. המחלקה הבוטאנית באוניברסיטת ירושלים עשתה מחקר, שבסופו גילתה שהמקום אכן עונה על ההגדרה גן בוטאני מהסיבות הבאות: סגולותיו האקלימיות של האזור מאפשרות יצירת צמחייה ייחודית למקום. חומו של הקיץ, והחורף המתון, יחד עם המינרלים המצויים באוויר מאפשרים לצמיחה מהירה במיוחד בכל קנה מידה בוטאני בעולם כולו. עוד גורמים הם הקשורים לצמיחת הצמחייה המיוחדת במקום הם סינון קרניי השמש עד הגעתם לגובה של מינוס 400 מטר מתחת לפניי הים ונאמנותם של צוות הגן הבוטאני ואנשים פרטיים השומר על קיום העצים.

בקצה הצפוני של הגן הבוטאני, מגיע הסיור אל מרפסת התצפית במועדון "מצפה ערוגות" מכאן ניתן לראות את הנווה כולו. הרי מואב המרשימים ממול (ראוי לפתוח את ספר בראשית פרק י"ט, ולהכיר את סיפור לידתם של עמון ומואב), מעיין עין-גדי מצפון, ולמרגלות תל גורן העתיק שפך נחל ערוגות. למרגלות המרפסת ניצן לראות את בית הכנסת העתיק של הכפר הקדום עין גדי, השוכן מעט צפונה משפך נחל ערוגות. זוהי תזכורת מרשימה לימים עברו, בה ישבה בעין גדי קהילה יהודית גדולה ואדוקה בימי התלמוד.

הסיור כולל - כניסה למבואת הגן, שבה אפשרות לרכישת שתייה, שירותים ומים קרים - מצגת
אורקולית קצרה אודות ייחודו של הגן הבוטני בעין גדי, סיור בשבילי הגן המרהיב עם
מפה ודף הסבר, כניסה ל"חווית החיות" - פינת חי יפה ונעימה, שבה מגוון בעלי חיים.

עץ הבאובב

בגן הבוטאני ישנם כ-40 עצי באובב – ביניהם שלושה עצים גדולים. מדובר במקום הדרומי ביותר בעולם בו גדלים עציי באובב. בעקבות הישג זה, מוגדר עץ הבאובב בגן הבוטאני כ"גאוות הגן".

עץ הבאובב הוא עץ מסדרת החלמיתאים. מקורו בסוואנות של אפריקה, והוא גדל באזורי סוואנה יבשים. מכונה גם בשם "עץ לחם הקופים". הבאובב נחשב לאחד מסוגי העצים הגדולים בעולם. גובהו יכול להגיע ל- 25 מטרים, ורוחב גזעו ל- 10 מטרים. הגזע הרחב משמש לאגירת מים בזמן עונות הגשם ושימוש בו בזמן עונות היובש.

עץ הבאובב נזכר גם בספר "הנסיך הקטן" של אנטואן דה סנט אכזופרי. בספר זה היה על הנסיך הקטן לעקור את שתילי עצי הבאובב, פן יבקעו את כוכבו הקטן.

שעות פתיחה -
08:30 - 16:00
חגים - שעות פתיחה רצופות וארוכות במיוחד - יש להתקשר למשרדנו.
מחירי כניסה - 24 ₪ למבוגר ו- 20 ₪ לילד / גמלאי
 

כיכר סדום

 
השאלה היכן היא כיכר סדום המקראית נשאלה על ידי חוקרי ים המלח ועל ידי מטיילים רבים, אך ראוי לנסות לשים דברים על דיוקם.

השם כיכר סדום למרחב שמדרום לים המלח, בו שוכנים המושבים נאות הכיכר ועין תמר, מקורו בטעות קלה. למעשה במקורותינו נזכר המונח – כיכר הירדן – "וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה" – (בראשית – י"ג, 10-12). סדום נזכרת בתנ"ך 39 פעמים בהקשרים שונים, אך ללא ספק המאורע המרשים ביותר, היה סיפור החרבתן של סדום ועמורה. על מנת להסיר ספק מלב הקוראים ראוי לציין, שזיהוי סדום מדרום לים המלח אינו ודאי כלל ועיקר. תיאורה של סדום, ותיאורים נוספים בהחלט מתאימים לצפונו של ים המלח (אולי גם מלחמת חמשת מלכי הכיכר, הנזכרת בספר בראשית י"ד), לא פחות משהם מתאימים לחלקו הדרומי. כיום אין אנו מוגיעים את מוחנו בשאלה מקראית וגיאוגרפית זו. האזור הקרוי בפינו כיכר סדום, מתאר את מרחבי החווארים הלבנבנים המשתרעים מדרום לאגנו הדרומי של ים המלח. כאן חיים תושבי נאות הכיכר ועין תמר. שני מושבים המאכלסים יחד כ- 120 משפחות, שרובן המכריע מתפרנס מחקלאות מודרנית.

תיאור מסלול הטיול המוצע בכיכר סדום

נתחיל בקפלה הביזנטית בכניסה למושבים, בסמוך לכביש 90. נזהה את הנקודה בה חוטי החשמל חוצים את הכביש שלנו מעלינו. נקודה זו, כ- 400 מטר מזרחה לכביש הערבה, היא הנקודה בה נעצור, וניגש דרומה לכביש, מהלך כ- 50 מטרים אל מערות קטנות החצובות בסלע החוואר הרך. כאן נזהה מערת קבורה עתיקה, ולצידה מערה חצובה בתבנית חצי חבית, ובה נראה צלבים החרוטים על קירותיה. לאחר הביקור במערה נמשיך וניסע מזרחה בכביש המוביל אל נאות הכיכר. לצידנו וסביבנו צמחייה ירוקה בכמויות עצומות, הנמשכת מאיתנו מזרחה עד להרי אדום. כמות מי התהום באזור זה גבוהה במיוחד, ולמעשה אנו בתוך נווה מדבר עצום (הגדול בישראל), המשתרע על כל כיכר סדום, ועד נאת א- צאפי שבירדן מולנו. הכביש ייקחנו לפי השילוט אל אתר "פאטה מורגנה". אתר זה מציע (בתשלום) סיורים חקלאיים מרתקים לאורך גבול השלום עם ירדן, כולל קטיף עגבניות שרי עצמי, וכולל כניסה לחוות הניסיונות – מו"פ כיכר סדום. נוכל לחזות מקרוב בגידולי פלפלים, עגבניות, מלונים, פרחים, חצילים ועוד ועוד.

לאחר הסיור החקלאי, מומלץ להמשיך על פי השילוט בין הגלריות היפות של המושבים – תמצאו כאן אמני עץ, ויטראז'ים, קרמיקה, מתכת, תכשיטים, וכן כמה מקומות מפנקים לאכול טוב.

כיכר סדום מציעה כיום גם אתרי לינה נעימים, כך שלמגיעים מרחוק נמליץ להזמין מראש מקום לינה, וליהנות מזריחה מרהיבה מול הרי אדום ומואב בבוקר המחרת!!
 

פאטה מורגנה

 
המקום "פאטה מורגנה" הוקם בשנת 1997, מזרחית למושב נאות הכיכר, בלב השדות, ומשמש כמתחם לינת שטח באמצעות אוהלים המוצעים במקום (אפשר גם להביא מהבית).

קורין טויטו ראתה לאורך השנים כי המקום גדוש במטיילים במהלך עונות השנה – והם תמיד חיפשו אחר מקומות לינה. אחרי מחשבה קצרה, החליטה להקים חאן שישמש כמקום לינה משודרג למטיילים.

בחאן מספר רב של אוהלים, כאשר במרכז מוצב האוהל הגדול. בפאטה מורגנה יכולים ללון מעל למאה נפשות.
גאוות המקום היא הגשת הארוחות – בשריות וצמחוניות. הארוחות הצמחוניות הן על בסיס החקלאות המדברית במקום. הארוחות הבשריות כוללות קבבים, עופות, צלי בשר ועוד. בעבר גידלה טויטו במקום דגים שהוגשו למאכל, אך כיום כבר אין בריכות דגים באזור.

בנוסף לכל הארוחות, מגישה טויטו את ריבת הבית – מעשה ידיה.
המקום אינו פעיל בחודשיי הקיץ, עקב מזג האוויר החם.
 

מסלול השטח – נחל פרצים

 
במישור הזה נחתו במלחמת העצמאות מטוסים קלים עם אספקה לנצורי סדום. כיום אפשר לנסות להמריא שם במכונית משפחתית. מישור עמיעז, שמשתרע בין מצוק ההעתקים להר סדום, הוא שטוח לחלוטין. זוהי תמונה מרשימה: פלטה בהירה בוהקת, תחומה בין הרים. מסלול הטיול חולף במישור עמיעז, נמשך ברגל בנחל פרצים ומערת הקמח (יש לעקוב אחר עדכוני פתיחת/סגירת המערה) ומעפיל להר המלח הגדול, הר סדום.

נקודת ההתחלה היא צומת כיכר סדום - כביש 90, הפנייה לנאות הכיכר ועין תמר, לא רחוק מצומת הערבה. נוהגים צפונה בכביש מס' 90. כעבור 5.4 ק"מ חולפים על פני הכניסה הראשית למפעלי ים המלח. ופונים שמאלה לפי השילוט "מערת הקמח, הר סדום, נחל פרצים" וסימון שבילים בצבע אדום. דרך העפר כבושה היטב ומושכת לכיוון צפון-מערב. ב-1.9 ק"מ מגיעים למישור. בצומת, ממשיכים ישר עם הסימון האדום. במזלג הבא בוחרים בזרוע הימנית, צפונה, עם הסימון האדום.

לאחר כבערך שישה ק"מ מגיעים לרחבת חניה. משם חונים וממשיכים לעקוב אחר הסימון האדום ברגל. ההליכה היא בתוך הערוץ של נחל פרצים, המנקז הראשי של המישור. הקירות, שמתנשאים עד לגובה של 30-40 מטרים, עשויים אלפי שכבות דקיקות, פתלתולות, מקומטות, כהות ובהירות.

אחרי כרבע שעה של הליכה נתקלים בשלט "מערת הקמח", פונים ימינה אל המנהרה ונבלעים בחושך.

מערת הקמח

תחילתו של המסלול במישור עמיעז. המסלול יורד לתוך אחד היובלים של נחל פרצים, בקצהו הדרומי. המסלול עובר בערוץ הנחל המתפתל בתוך חוואר הלשון עם ציורי קיר טבעיים ויפיפיים, ממשיך בתוך קניון באורך כ- 600 מ' ופונה מזרחה. בתוך הקיר המזרחי של הנחל ישנה כניסה אל תוך מערת הקמח - מערה ייחודית ואטרקטיבית מסלעי מלח וחוואר הלשון (מערה מישורית שהינה בעצם נחל תת קרקעי) . המסלול עובר בתוך המערה כ- 200 מ' ויוצא מפתחה הדרומי של המערה, עולה בתלילות במעלה חלקלק, חוזר ומסתיים במישור עמיעז. מסלול חשוף.

מסלול קל להליכה - קצר ויפה שמשלב בתוכו מעבר בתוך קניון יפיפה עם ציורי קיר טבעיים ומרהיבים וממשיך אל תוך מערת הקמח. בחורף החוואר חלקלק מאוד ולכן אין להיכנס למערה בימים גשומים. יש להזהר ביציאה מהמערה מהתקרבות יתר לקצה המצוק. מומלץ להליכה כמתואר לעיל.

בשל התמוטטות במערה וסכנת התמוטטות נוספת, המערה נפתחת ונסגרת לסרוגין. יש לוודא את מצבה ערב הנסיעה דרך רשות הטבע והגנים.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by