בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
 
שוער גן עדן 

שוער גן עדן

 
 
יואב בורוביץ`, אתר ספורט 5

במלחמת יום הכיפורים יהודה תובל כבר נחשב למת. בשנת 1985 חזר שוער הפועל ירושלים ללבנון, ושם הוא נפל בעת מילוי תפקידו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"ספורטאי מצטיין" הוא מושג שקיים בשני העשורים האחרונים אבל גם לפניו לא נהגו מרבית ספורטאינו המצטיינים, ובעיקר הכדורגלנים, לשרת כלוחמים בצה"ל. ולמרות זאת, היו לא מעטים שכיכבו על כר הדשא ולחמו עבור המדינה במקביל. חצי שנה לפני הכרזת העצמאות נפל נתן פנץ, חלוצה המצטיין של מכבי תל אביב, במבצע של האצ"ל ביפו. במלחמת העצמאות נהרגו כדורגלני מכבי חיים גולדשטיין ושמשון רוזי (על שמו קרויה שמשון ת"א). גם שוערה האגדי של מכבי ונבחרת ישראל באותם ימים, אברהם בנדורי, שירת בסיירת מטכ"ל של התקופה, שועלי שמשון. וגם כוכבי העל לייזר שפיגל, שייע גלזר, ואיציק שניאור היו לוחמים.
 
יהודה תובל ז"ל (מתוך אתר ספורט 5)
 יהודה תובל ז"ל (מתוך אתר ספורט 5)   
באמצע שנות החמישים נהרג יעקב מזרחי, חלוץ צעיר ומוכשר של הפועל ירושלים, בקרב על כונתילה בדרום כשהאגדה מספרת כי אריאל שרון נשא את הטוראי על כתפיו ברגעיו האחרונים (מזרחי עוטר בצל"ש לאחר מותו). במלחמת ששת הימים נפלו שוער הפועל עכו יגאל כהנא ואשר שלגי הבאר שבעי.

במלחמה הבאה, יום הכיפורים, היכתה את המדינה שמועה על כדורגלן שאינו בין החיים. שמו: יהודה תובל. מקצועו: שוער הפועל ירושלים. וכך המשיכו הכותרות במשך שבוע, עד שעיתון חדשות הספורט פרסם תמונה גדולה של השוער המפורסם ניצב על טנק, והכיתוב: "יהודה תובל חי". תובל לא היה כדורגלן טיפוסי. "כבר באותם ימים כמעט כולם היו ג'ובניקים", משחזר אלי לוי, קשר הפועל ירושלים וחברו האישי הקרוב של תובל, "אבל יהודה תמיד אמר, למה שאני אתחמק ומישהו אחר ילך במקומי?". אז במשך שנים שירת בחטיבת חרמש במילואים. ועמד בשערה של הפועל ירושלים הגדולה בכל הזמנים. אלי בן רימוז', צבי סינגל, חיים מרילי, נחום תא שמע, עלי עותמן, ציון תורג'מן. ויהודה תובל. אגדות שכונת קטמון. מחזיקי גביע המדינה של 1973. הראשון והיחיד.

תובל לא נולד בהפועל ירושלים. הוא הגיע מהפועל לוד לאחר ששיחק לצד בן רימוז' בנבחרת חיל האוויר. "אימן את הפועל אז אברהם מנצ'ל", נזכר בן רימוז', "אמרתי לו שמע, יש איתי שוער מעולה בצבא. אתה חייב לבוא לראות". מנצ'ל בא, ותובל (שאז עוד נקרא טובול) הצטרף לקבוצה. זו הייתה שנת 1969 והפועל עדיין לא התאוששה מפרישתו של השוער הגדול בני קרוצ'י. "בתחילה תובל היה כאילו נטע זר, מהפרובינציה של לוד", משחזר העיתונאי חיים ברעם, "אבל בגלל החן שלו והכישרון הוא השתלב בקבוצה במהירות עצומה". מי ששיחק איתו וצפה בו מתאר שוער לא טיפוסי. "אינסטינקטים מעולים ומאד אמיץ, אבל לא משוגע", מדווח בן רימוז', "שוער שאפשר לסמוך עליו". האומץ והאחריות של תובל באו לידי ביטוי בדקה השלישית גמר הגביע כאשר זינק לרגליו של יהודה שהרבני, הסקורר של הכח רמת גן ומגדולי חלוצי ישראל בכל הזמנים. תובל הציל שער בטוח. "זה היה מאבק בין יהודה ליהודה", נכתב אז בעיתון, "ויהודה של ירושלים ניצח".

ברעם משחזר מקרה אחר בו אומץ לבו של תובל סייעו להפועל להכניע את בית"ר 0:3 בדרבי הירושלמי. "אני זוכר שהוא זינק באומץ בלתי ייאמן לרגליים של ויקטור צ'רנוחה, שכל כך התעצבן, שבעט בו כשהכדור אצלו בידיים. הוא שלט באופן זהה ברחבה ובין הקורות. תכונה די נדירה לשוער בתקופה הזו".


תכונות נדירות נוספות, ומשמעותיות יותר, היו סגולותיו של יהודה תובל כאדם. רוני דיאון, עיתונאי ירושלמי ותיק, משחזר משחק מעונת 73', כאשר אורי מלמיליאן בן ה- 16 ערך את הופעת הבכורה שלו בקטמון במשחקו השני סך הכל במדי בית"ר. "הוא בעט כדור מ- 30 מטר שהכניע את תובל. כל אנשי הפועל היו המומים ומבוישים מההפסד ליריבה העירונית השנואה אבל תובל ניגש בסיום לאורי ואמר לו: 'שיחקת טוב ילד. תמשיך ככה, ויהיה לך עתיד בכדורגל'".

מאיר גבאי הוא עיתונאי ותיק אפילו מדיאון. בשנות השישים והשבעים סיקר את קבוצות הספורט בעיר עבור קוראי מעריב, הארץ, וחדשות הספורט. "לפעמים הייתי כותב על אותו משחק לשלושת העיתונים. לכל עיתון, בשפה שלו". גבאי טוען כי ספק אם בכל השנים היה כדורגלן כה אהוד על אוהדי שתי הקבוצות הירושלמיות. "תובל היה סמל של הפועל, אבל גם היה כזה בן אדם צנוע וטוב, שאי אפשר היה שלא להעריך אותו". ברעם מסכים: "בדרך כלל אומרים את זה על מתים, אבל את תובל באמת אהבו כולם".

דיאון נזכר בתחילת שנות השמונים, כשתובל כבר שוער ותיק ומריו זוכוביצקי, היהודי-ארגנטיני, הגיע להפועל כדי להתחרות אתו על אפודת השוער הראשון. "כשבא שוער חדש לקבוצה אז ברור שהשוער הראשון חושש למעמדו והם בדרך כלל לא הופכים לחברים", קובע דיאון, "אבל אני זוכר כשלייזר שפיגל בא לתובל ואמר לו שהוא מתלבט אם להרכיב אותו או את זוכוביצקי, אז יהודה אמר לו, 'אני אפתור לך את ההתלבטות, תרכיב את מריו. הוא חבר שלי ואני רוצה שהוא יקבל בטחון'".

זמן קצר לאחר מכן פתחו זוכוביצקי ותובל חנות בורקס בבית הכרם.

אבל שוער הפועל ירושלים מעולם לא התפרנס אך ורק מכדורגל, ובמשך שנים עבד כמפעיל מערכות אוטומציה ומחשוב. "יש בכדורגל אנשים עצלנים, אבל יהודה תמיד היה סמל החריצות", משחזר בן רימוז', "ולצד כל העבודה, הכדורגל והעסק הוא בחיים לא היה מוכן לוותר על שירות מילואים".

אבל גם כשלבש את מדי הצבא לא ויתר תובל על אהבתו הראשונה. "עבדתי באותה תקופה במחלקת הספורט בירושלים, וארגנתי משחק קט רגל בין ותיקי הפועל לבית"ר", מספר בן רימוז', "יהודה התקשר אליי, אלוהים יודע מאיפה, וביקש ממני שאשמור לו את אפודת השוער הראשון. אמרתי לו, 'ברור, מי יהיה שוער אם לא אתה?'. יום למחרת התקשר אליי איציק מרילי על הבוקר ואמר לי 'יהודה תובל נפל בלבנון'".

אלי לוי, חברו הקרוב, מתקשה עדיין לעכל את רוע הבשורה: "שבוע לפני שיהודה נהרג הוא יצא הביתה לחופשה מהמילואים. בדרך המחלקה שלו עלתה על מטען במארב. כולם נפצעו, חוץ ממנו. בלילה לפני שהוא חזר למילואים אמרתי לו מספיק נתת ותרמת למדינה. מספיק. אבל הוא אמר: 'אלי, אם אני לא אלך אז מישהו אחר ייפצע'".

בכל יום זיכרון עולים לוי ובן רימוז', ביחד עם חברים נוספים מהפועל, לעתים אף מצטרפים ויקטור לוי ויוסי מזרחי הבית"רים, להר הרצל. "במשך כל השנים הגיע לאזכרה איזה מישהו שאף אחד מאיתנו לא ידע מיהו", מספר לוי, "ואז, יום אחד, הוא בא אליי אחרי הטקס ואמר: 'אני האיש שתובל עשה לו טובה והחליף אותו במשמרת ביום שבו נהרג'. הוא שוכב כאן במקומי".

יהודה תובל השאיר אחריו את רעייתו אסתר, שתי בנותיו ליאת ומיכל, ובנו אייל.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by