בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
 
אמא אדמה 

אמא אדמה

 
 
דרור פלדמן

ישבנו עם מוניקה הדרי מקיבוץ גבת כדי לנסות לשכנע אותה להוציא רישיון. היא מצידה, לימדה אותנו קצת על יצירות קרמיקה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלום לכם חברים. כן, זה נכון. מי שקורא את הכתבה הזאת ישפשף את העיניים ויבדוק שהוא אכן באתר הנכון. אבל אנשים, חובבי רכב וצופי המופע המוטורי, עם כל הכבוד לעולם הרכב האהוב עלינו שאנו מביאים אליכם עד הבית למסכיי הטלוויזיה והמחשב מדי שבוע, החלטנו הפעם, לשם שינוי, להביא לכם משהו אחר, מארץ ישראל היפה, הפשוטה והצנועה.
 
מוניקה, מי אמר שצריך רישיון בכלל?
 מוניקה, מי אמר שצריך רישיון בכלל?   
אי שם, בקיבוץ גבת בעמק יזרעאל, גרה לה מוניקה הדרי, בעלת סטודיו לקרמיקה. מוניקה היא כבר לא ילדה (74), היא נשואה, אמא לשלושה וסבתא לשישה נכדים.

מוניקה נולדה ברומניה בשנת 1934. היא עלתה לארץ בגיל עשר ומאז לא עזבה את קיבוץ גבת. פרט לכישוריה האומנותיים, שימשה במהלך חייה כעורכת עיתון תנועת הקיבוץ, מורה בתיכון ובחוגים שונים. כשבנה הבכור החל את כתה א', עזבה את ההוראה והלכה ללמוד אמנות בבצלאל, עד 1977.

בשנת 82' פתחה מוניקה את הסטודיו לקרמיקה בקיבוץ גבת, שם היא מוכרת את יצירותיה עד היום. עבודותיה של הדרי הופצו באותה התקופה מאזור גוש דן ועד לעמק יזרעאל. את הסוד שלה היא מסבירה במקומיות החומרית. "לא רציתי לעבוד עם חומרים מיובאים מחו"ל, כפי שדוגלים לעשות הרבה אנשים. בעזרתה של חברתי, ציפי, השתמשתי בחומריי אדמה אשר נמצאים בעומר – חומרים שענו על הצרכים שלי מבחינת איכות, צבע ומרכיבי טמפרטורה. קראנו לחומר צמ"ח (ציפי, מוניקה, חומר)".

אז נכון, מוניקה טרם המציאה חידוש מוטורי מהפכני שיעבוד על בסיס חומר הצמ"ח שלה ושל חברתה, אבל בסטודיו שלה תוכלו למצוא דברים בעלי שימוש רב כגון: מגווני כלים המתאימים לתנורים ומיקרוגלים. קומקומים, כלי דבש וריבה, מסכות פנים עם הבעות שונות ועוד. בנוסף, חתומה מוניקה על המצאה מקורית לכלי זיתים המורכב משתי קערות – אחת לזיתים והשנייה לחרצן.

בתור כתב "המופע המוטורי", התחלתי לשאול את מוניקה על תחביביה המוטוריים. בשבילה, השאלות האלו היו בשפה שלא כל כך מוכרת לה, אבל היה לה מה לומר.

איך הידע שלך בעולם הרכב?
"אני לא נוהגת ולא מבינה בזה דבר. אין לי רישיון ויש סיבה לכך. אני חברת קיבוץ, ולפני הרבה שנים הייתה החלטה בקיבוץ שרק אחד מבני המשפחה רשאי לנהוג, כך שבעלי קיבל את הסמכות הזאת במשפחה. לא ניסיתי להילחם על כך. לא הבנתי דבר ברכב והעדפתי להיות זו שלא נוהגת. כשחושבים על זה, אין לנו רכב פרטי בכלל".

מוניקה באמת, כבר עבר מלא זמן. היום כבר כל ילד בן 17 נוהג על הכביש. אנחנו חיים במדינה שהרכב הוא דבר שקשה מאוד להסתדר בלעדיו. תני לזה צ'אנס.
"זה נראה לי מאוחר קצת בגיל 74 להתחיל ללמוד נהיגה. חוץ מזה, אני מסתדרת מצוין בלי רכב".

וכשצריך, איך את מגיעה ממקום למקום?
"הילדים נוהגים וגם בעלי יכול גם להסיע. אפשר לשכור רכב אצלנו בקיבוץ. אנחנו עושים זאת כשצריך".

מוניקה, אני מבקש קצת התעניינות. ראית איזה דברים יש על הכביש היום? ראית איך אילדיס וחיים נוסעים על הרכבים הכי חדשים ונהנים מכל רגע? אם את מעדיפה קלאסיקה - אריה תאומים מחזיק בDS- מדהימה, לדרור בריל יש וולבו מהסרטים ועוד לא דיברתי על היגואר של משה הראל. בואי, תני לי להראות לך קצת מהעולם המופלא הזה שלנו. להתקשר לאון יעקובסון?
"הידע שלי בעולם המוטורי אף פעם לא היה בראש מעייניי. אני בטוחה שיש רכבים מדהימים שאני אפילו לא יכולה להעלות בדמיוני, אבל זה פשוט לא אני. כמו שאתה אוהב את עולם הרכב, כך אני בקרמיקה. זו הנאה בלתי רגילה. אמנם זה לא מקצוע שנהיים ממנו עשירים, אבל זה תחום שגורם לי להתגאות. עצם העובדה שהידיים שלי מעידות על העבודה שלי עם האדמה מספקת אותי עד אין סוף. לי, אישית, זה עושה סדר ומאזן את העולם הקשה בו אנו חיים".

טוב. מוניקה הביאה לי נוק-אאוט. לא הצלחתי אפילו לקמצוץ של שנייה לגרום לה להתעניין במה שקורה על ארבעה גלגלים. למרות הכול, יצאתי מרוצה, ואפילו התעניינתי בסוג האדמה עליה אני דורך. לא בכל יום תמצא אישה שעומדת איתנה לגבי עקרונותיה, בטח ובטח כשמדובר בקרמיקה.

אחרי שיחה עם מוניקה הדרי, הבנתי שהיא בעיקר יכולה ללמד אותי, בחור עירוני עם ראייה כללית על הצורך ברכב. ממה שרואים בחיים היומיומיים, אנשים שהם בלי רישיון (מסיבות כאלו ואחרות) מרגישים בגורם החסר הזה. שם, בגבת, יש מישהי שיודעת איך להסתדר בלי מה שלנו נדמה שאי אפשר בלעדיו.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by