בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
 
על גבעות שיח אבריק 

על גבעות שיח אבריק

 
 
נענע 10

אילדיס וחיים חזרו מעמק יזרעאל מתוסכלים לגבי גבריותם אך פעורי פה מהמראות ומהאנשים. חוות התבלינים, בית שערים, יקב אלון הגליל ואלכסנדר זייד, האחד והיחיד

 
 
 
 
 
 
 
 
 

חוות התבלינים

חוות התבלינים קיימת כבר משנות ה-50, אך שודרגה על ידי אבי ציטרשפילר בשנת 2003.
ב-1956 נתקל צבי ציטרשפילר, אביו של אבי, בצמח הארומטי בחווה החקלאית בארמון הנציב בירושלים. לאחר התייעצות עם מנהלי החווה, החליט להביא את הצמחים הארומטיים לבית גידול שונה לגמרי מבחינה אקלימית: עמק יזרעאל. יחד עם ניצול שואה בשם משה שטרנברג שניהל בזמנו חווה לצמחי מרפא בגרמניה, פתחו השניים חווה לצמחים ארומטיים בבית לחם הגלילית.
 
 
כיום, 52 שנה לאחר מכן, מנהל אבי ציטשפילר את חוות דרך התבלינים (שם שהעניק למקום העיתונאי אורי אורבך) שהפכה לשם דבר באזור עמק יזרעאל. ציטשפילר תפס את הפיקוד בשנת 2003, ופתח למעשה מרכז תיירות וחנות תבלינים – בנוסף לחווה הקיימת. כיום גדלים בחווה צמחים תוצרת הארץ, המשמשים להכנת תערובות ושאר המוצרים שמיוצרים במקום כמו: לואיזה, מרווה, מליסה, זעתר, אורגנו, לבנדר ועוד. בחווה גדל אוסף שתילי פפריקה נדיר, אוסף זעפרן וצמחים נוספים.

כמו כן, ישנו מרכז מבקרים לקבוצות ויחידים הכולל הרצאות וסדנאות על "החיים כתבלין", "היסטוריה של תבלינים" ,כיצד ניתן להפיק תועלת מתבלינים שישנם בסביבתנו והדרכה על תבלינים וצמחי מרפא ברפואה העממית.

מרכז המבקרים ממוקם בלב שדות התבלינים שבעמק יזרעאל. במקום אולם הרצאות, 300 מ"ר של תצוגה ובין 500 ל-700 תבלינים, צמחי מרפא, תערובות גורמה לבישול, חליטות, עשבי תיבול ופירות יבשים מהארץ והעולם.

ציטשפילר, תבלינאי מלידה ודור שלישי במקצוע, מגדל עשבי תיבול וגם יודע מאיפה לייבא תבלינים ואיך לטפל בהם ולהתאים את התבלינים לצורכי הלקוחות שלו.
 

בית שערים - היסטוריה

 
אתר בית שערים התגלה במקרה ב-1936 על-ידי השומר האגדי אלכסנדר זייד , שגר במקום כדי לשמור על אדמות קק"ל. במהלך חפירות שנערכו במקום נתגלו מעל 30 מערות קבורה, וההנחה היא כי קיימות במקום מערות רבות נוספות שטרם נחפרו.
 
 
 
בית שערים אשר שוכנת בגליל התחתון הייתה מקום יישוב חשוב בתקופת המשנה, ששיא פריחתה היה במאה השנייה והשלישית לספירה. באותה תקופה ישבו בה חבריי הסנהדרין, בראשותו של רבי יהודה הנשיא. מיקום בית שערים הקדומה הוא על הגבעה שייח' אבריק ליד קריית טבעון של ימינו. הגבעה נמצאת על אחת מהשלוחות הדרומיות של הגליל התחתון וניתן להשקיף ממנה על עמק יזרעאל מדרום - מזרח ועל הר הכרמל ממערב.

חרסים מעטים שנמצאו בבית שערים מעידים כי התיישבות במקום התקיימה עוד מתקופת ממלכת ישראל אם כי הממצא הארכיטקטוני הקדום ביותר במקום הוא מתקופת המלך הורדוס.

לאחר מרד בר כוכבא (132-135 לספירה) חרבה יהודה ומרכז הכובד הרוחני עבר לגליל בין יתר ישובי הגליל הפכה בית שערים לעיירה חשובה. במחצית השנייה של המאה ה-2 לספירה הגיע להתיישב במקום רבי יהודה הנשיא, שהביא יחד איתו את בית מדרשו ואת הסנהדרין שעד לאותו הזמן היה ממוקם בשפרעם. הייתה זו תקופת השיא של הישוב בבית שערים. במקום הוקמו מבני ציבור מפוארים שאחדים מהם ניתן לראות גם כיום. עם מותו של רבי יהודה הנשיא הוא נקבר באחוזת קבר מיוחדת בבית שערים ומאז הפך בית העלמין של הישוב למקום מקודש והפך למעשה לבית הקברות המרכזי של העולם היהודי בתקופת המשנה והתלמוד. את השרידים המרשימים של הנקרופוליס (עיר המתים) ניתן לראות גם כיום.

בית שערים הינה גן לאומי בהנהלת רשות הטבע והגנים הלאומיים. במערות, שהשתמרו עד היום, ניתן ללמוד כי לכאן הובאו לקבורה אנשים מלבנון, מסוריה ואפילו מתימן
 

יקב אלון הגליל

צביקה אופיר גדל באזור חדרה ותמיד היה בעל זיקה לחקלאות, "נולדתי ככה, אני חקלאי מאז שאני זוכר את עצמי" הוא תמיד טוען.
 
 
ב-1984 חיפש צביקה מקום בו יוכל להביא לידי ביטוי את כישוריו החקלאיים. באותה שנה קם יישוב אלון הגליל ואופיר מיהר לקנות שם אדמה. אופיר גר ביישוב עד היום, כאשר הוא מחזיק במכוורת עם מעל לאלף כוורות משלומי ועד חדרה, כרם יין המתפרס על 50 דונם אדמה, קיים כבר 22 שנים ויקב שפתח כנגזרת מכרם בשנת 1999.

"כל הענבים מהכרם שלי מגיעים ליקב לטובת ייצור היין" הוא מספר. והתפוקה רק בעלייה, אם בשנת 99 אופיר ייצר כ-400 בקבוקים בשנה, בשנת 2007 הוא ייצר כבר לא פחות מ-10 אלף בקבוקי יין – פי 25.

כמובן שהתפוקה הגדולה מעלה לאופיר את התקוות. "אנחנו מקווים שיהיו קונים לכמות הגדולה הזאת, כדי שההשקעה אכן תשתלם לנו. התקווה שלנו היא שהתיירות באזורנו תגדל השנה".
 

אלכסנדר זייד – חיים, ציוני דרך והנצחתו

אלכסנדר זייד נולד בשנת 1886 בעיירה זימה, בפלך אירקוטסק שבסיביר (שהייתה חלק מן האימפריה הרוסית). אביו, משכיל עברי אוהב ציון, הוגלה מווילנה לסיביר בשל פעילות מהפכנית. בשנת 1889 נרצחה האם והמשפחה עברה לעיר אירקוטסק שבסיביר. זייד החל ללמוד ב"חדר", אך כעבור זמן קצר עברה המשפחה לכפר אלונקי, והוא עבר ללמוד בבית ספר ממשלתי. אביו התחתן שנית עם אשה בשם פרידה, שאימצה את אלכסנדר כבן, ודחפה את האב לעבור לוילנה, שם קל יותר לחיות כיהודי. בעקבות זאת חזרה המשפחה בשנת 1901 לווילנה, אך כעבור שנתיים מת גם האב, כאשר אלכסנדר היה בן 15. אלכסנדר נאלץ לפרנס את ביתו, והחל לנהל את מפעל היציקה של המשפחה.
 
 
הנער שהתייתם נפגש עם מיכאל הלפרין, איש העלייה הראשונה, שבא לווילנה ועודד את העלייה לארץ. הלפרין הקים בווילנה חבורת "פועלי ציון", וזייד היה בין הראשונים שהצטרפו אליה.
זייד עלה לארץ ישראל בשנת 1904 במסגרת תנועת העבודה הציונית, עבד ביקב בראשון לציון, כפועל בניין בבן שמן וכסתת בירושלים.

כאשר עבד בשמירה בכרמים של זכרון יעקב, נרדם פעם אחת במשמרתו, ונשקו נגנב בידי ערבים. בפעם הבאה שניסו לגנוב ממנו את הרובה, היכה את הגנב הערבי מכות חזקות, אך חבריו של הגנב היכו את זייד, ופצעו אותו בראשו פציעה שממנה המשיך לסבול עד מותו

ציוני דרך:

ב-1907 היה שותף מרכזי בהקמת ארגון השמירה היהודי הראשון - "בר גיורא", ושנתיים מאוחר יותר, ב-1909, היה שותף להקמת ארגון "השומר" במטרה להרחיב את השמירה היהודית לכל המושבות בארץ ישראל.

אנשי "השומר" גרו בחווה החקלאית הגלילית - סג'רה, ועסקו בשמירה וחקלאות. בתקופה זו נשא זייד לאשה את ציפורה. בשנת 1916 היה זייד שותף להקמת הקיבוץ בר גיורא בגליל העליון, שבהמשך נקרא כפר גלעדי. זייד פרש מן הקיבוץ כעבור זמן קצר בגלל חוסר הסכמה עם יתר חבריי הקיבוץ ותנועת "השומר".

ב-1926, לאחר פירוק ארגון השומר לטובת הקמת ההגנה, עבר זייד לשייח' אבריק שבעמק יזרעאל והועסק שם כשומר במסגרת הקרן הקיימת לישראל. זייד, חובב ארכיאולוגיה, נהג לחפור ליד היישובים שבהם התגורר. הזמין בשנת 1936 את הארכיאולוג בנימין מזר מן האוניברסיטה העברית לחפור בבית שערים הסמוכה לשייח' אבריק.

במשך חייו הותקף פעמיים על ידי פורעים ערבים ושרד. הפעם השלישית הייתה בלילה של ה-10 ביולי 1938, בו נרצח בידי קאסם אל-טבאש, בזמן שהיה בדרכו לקבוצת אלונים. הרוצח נתגלה על ידי אנשי פלמ"ח והוצא להורג בבית דין שדה.

אלכסנדר זייד מונצח בפסל המוצב ליד שטחי המרעה של משפחת זייד, בקרבת הגן הלאומי בית שערים שבקריית טבעון, ובו הוא רכוב על סוסתו ומשקיף על עמק יזרעאל. את הפסל יצר הפסל דוד פולוס שפיסל את הסוסה שנקראה "דומיה" על פי אחותה. כמו כן נקראו על שמו היישובים "בית זייד" ו"גבעות זייד". ב-5 באוקטובר 2007 הופל פסלו של אלכסנדר זייד בידי אלמונים וב-31 בדצמבר הוקם שוב.

המשורר אלכסנדר פן חיבר שני שירים לזכר אלכסנדר זייד, ושניהם הולחנו על ידי מרדכי זעירא. המפורסם שביניהם הוא "על גבעות שיח אבריק" או "אדמה, אדמתי". הפחות מפורסם הוא "שיר של זייד", שבוצע על ידי אופירה גלוסקא.

גם הסופר אליעזר שמאלי הנציח את סיפור ההתיישבות בשייח אבריק, בספרו "אנשי בראשית".
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by