בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
 
צדיקים או בכיינים? 

צדיקים או בכיינים?

 
 
ירון זילברשטיין ושגיא ניר

קבוצות התחתית זועמות על הניצחון הטכני של הרצליה בטדי, ולא מפסיקות לשגר איומים. האם זו האחריות לעקרונות הצדק או האינטרסים הצרים? שתי דעות

 
 
 
 
 
 
 
 
 

הפסד טכני הוא לא עונש (ירון זילברשטיין)

נכון. הדיינים צודקים. כדי להרתיע ולהבטיח שהמראות שהיו בטדי בשבוע שעבר לא יחזרו בעתיד, בית"ר ירושלים היתה חייבת להענש בצורה קשה - הפחתת נקודות, קנסות, משחקים ללא קהל וכן, גם הפסד טכני. אבל הדיינים שכחו להרים את הראש מספר החוקים, להבין את הסביבה שבה הם פועלים, להעריך את מידת הנזק שיגרום כל אחד מהעונשים וחשוב מכך – במי העונש פוגע.
 
ריסק את תחושת הצדק. בית הדין (ספורט 5)
 ריסק את תחושת הצדק. בית הדין (ספורט 5)   
בית הדין של ההתאחדות לא העניש את בית"ר או את אוהדיה, כאשר פסק על הפסד טכני (או, למעשה, נתן ניצחון טכני להרצליה). הרי את האליפות השנה היא תיקח בכל מקרה. הסובלות העיקריות הן היריבות של הרצליה לקרבות ההשרדות בליגה, מה שמרסק את אחד מעקרונות המשפט הבסיסיים – זה של תחושת הצדק. עדיין לא פגשתי מישהו שחושב שהגיע להרצליה לקבל את שלוש הנקודות. המשחק באותו יום ראשון היה יכול להיערך מול כל קבוצה אחרת בליגה, ועדיין היה נגמר באותה תוצאה – בית"ר מנצחת, הקהל מפוצץ את המשחק ונפגשים בבית הדין. הקיסם היחיד שהרצליה זרקה למדורה שהודלקה בלעדיה, הוא זה של אריאל שיימן, שדאג ששחקניו ימהרו לחדרי ההלבשה ויתקלחו, כדי שחלילה לא תעלה כלל האפשרות של חידוש המשחק.

בסוציולוגיה, נהוג לחלק לארבע את הסיבות לענישה: "גמול - ענישה בכדי להחזיר את האיזון שהופר כתוצאה מהפרת החוק", "מניעה – נקיטת צעדים שימנעו מהפושע לשוב ולחזור על העבירה", "תועלתנות - יצירת הרתעה שתמנע נזק לחברה", ו"שיקום העבריין". השאלה היחידה שחייבת להשאל (ולעלות שוב לדיון בבית הדין) בהקשר לעונש היא האם ההפסד הטכני עונה אפילו על אחד מעקרונות אלה. התשובה "לא" כל כך צורמת וברורה במקרה הזה, שקשה שלא להזדהות עם זעקת קבוצות התחתית.
 

מחיר ששווה לשלם (שגיא ניר)

 
החלטת בית הדין של ההתאחדות לכדורגל בפרשת פיצוץ המשחק בטדי היתה מדהימה: אם סגירת האיצטדיון לקהל עד סוף העונה היתה מהלך צפוי, הרי שהפחתת נקודות ליגה היא אירוע נדיר, שעוד עשוי ליצור כאן ליגה תחרותית בעונה הבאה בדרך מעוותת במיוחד. אלא שדווקא המרכיב האחרון והבסיסי ביותר בעונש - הניצחון הטכני שהוענק להרצליה – יוצר את פסטיבל שירי המקופחים המרגיז כל כך שאנו עדים לו מאז יום חמישי.
 
 
חושש לגורל הצעצוע שלו. בושינסקי (ספורט 5)
 חושש לגורל הצעצוע שלו. בושינסקי (ספורט 5)   
זה לא רק בגלל התקנון, שקובע במפורש את העונש לקבוצה שאחראית להפסקת משחק, אלא גם ההבנה שהכרזה על משחק חוזר כמוהה כהתעלמות בוטה מאותה תרבות עידוד פסולה שהובילה למצב הזה מלכתחילה. ברור שה-0:2 המלאכותי של הרצליה פוגע בקבוצות התחתית וברוח הספורטיבית, אבל אותה רוח התנדפה מטדי כבר ביום ראשון שעבר. השימוש בקלישאה שאת ההכרעות סוגרים על הדשא ולא על השולחן הירוק, בה משתמשים יושבי הראש של קבוצות התחתית, מהווה ציניות לשמה. הרי מוני הראל ואביב בושינסקי לא היו מזדעקים על שלוש הנקודות בהם זכה אריאל שיימן, אם לא היה זה בשל החשש לגורל הצעצוע הכושל שלהם. גם האמפתיה הכנה והאמיתית למצבה של אשדוד, שהחלטת בית הדין קברה אותה עוד חצי מטר באדמה, לא אמורה לשנות את החשיבה האסטרטגית שבבסיס ההחלטה האמיצה הזו.

במקום בו האלימות גואה, העסקנות חוגגת והקומבינה שולטת, הצליח בית הדין העליון להפתיע את גדולי הציניקנים כשקבע שאת הנורמה המכוערת הזו צריך להפסיק, ובדרך שתכאב לכולם. גורלו של משחק ליגה אחד, גם אם ישפיע על תחתית הליגה של 2007/8, הוא מחיר ששווה לשלם.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by