בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
 
עדיין אותו קובי 

עדיין אותו קובי

 
 
יואב גורן, אתר ספורט 5

קובי בראיינט הוביל את הלייקרס לפסגת המערב וצפוי לזכות בתואר MVP ראשון. אבל אל תחשבו שהעונה הוא גם עבר מהפך אישיותי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הפלייאוף במערב יכלול העונה מאבק בין שניים מארבעת המועמדים המובילים לתואר ה-MVP: קובי בראיינט וכריס פול (האחרים הם קווין גארנט ולברון ג'יימס). 127 אנשי תקשורת מארצות הברית וקנדה בוחרים את הזוכה בתואר היוקרתי הזה, ו-126 מהם יתקשו לבחור בבראיינט, השחקן הכי טוב ב-NBA בעשור האחרון. כך מעריך העיתונאי ה-127, סקופ ג'קסון מ-ESPN. והוא סבור שזו בושה וחרפה וגזענות ודעה קדומה וכל עולם האסוציאציות שמכיל המושג "קובי בראיינט" מעבר ליכולת כדורסל פנומנלית.
 
 קורא תיגר על הקונספט של ספורט קבוצתי. בראיינט (רויטרס)
  קורא תיגר על הקונספט של ספורט קבוצתי. בראיינט (רויטרס)   
ג'קסון שותף לדעה של אנשי תקשורת רבים בארצות הברית, רובם שחורים, שטוענים כי קובי הוא "בלתי בחיר" לתואר משום שהוא פשוט ספורטאי לא אהוב. בניגוד לסטיב נאש, דירק נוביצקי, שאקיל אוניל או טים דאנקן, שזכו בתואר בשנים האחרונות. לאנשי התקשורת ב-NBA היו הרבה הזדמנויות לבחור בבראיינט בעשור האחרון והם העדיפו לוותר עליהן. בשנתיים האחרונות זה ממש נראה כמו אובססיה.

לפני שנתיים בראיינט קלע 33 נקודות למשחק, עם 5.3 ריבאונד, 4.5 אסיסטים ו-1.8 חטיפות. היה לו חודש עם ממוצע של 43 נקודות למשחק, היה לו משחק עם 81 נקודות, ושלושה רבעים במשחק מול דאלאס בהם ניצח קבוצה שלמה (61:62). הוא הוביל קבוצה לא מאד מוכשרת ובמשבר גדול לפלייאוף ולמרות זאת סיים רק רביעי במאבק על ה-MVP. שנה לאחר מכן הוא סיים עם מעל 31 נקודות למשחק, 6 ריבאונד, 5 אסיסטים, שוב בחמישיית ההגנה של הליגה (כמו ב-7 מ-8 השנים האחרונות), עמס על כתפיו קבוצה מוגבלת עד הפלייאוף, וסיים שלישי בתחרות ה-MVP. לפני שלוש שנים בראיינט קלע 27 נקודות והיה יחסית צנוע אך עיתונאי הספורט היו צנועים יותר: הם בחרו בפי.ג'יי בראון במקום העשירי ל-MVP, לפניו, עם קול אחד (בראיינט לא זכה באף קול).

בראיינט לא תמיד לא נבחר בגלל שהיה שנוא. בשנים בהן זכה באליפויות עם הלייקרס שאקיל אוניל היה יעיל לא פחות ממנו, ובדרך כלל יותר. נאש, נוביצקי, דאנקן ולפניהם קווין גארנט באמת נתנו עונות של MVP כאשר נבחרו. אך לא להעניק לבראיינט ולו קול אחד? זה כמובן לא יקרה העונה. בסקר מקדים שערכו עיתונאי הניו יורק טיימס בין 21 מצביעים בראיינט סיים ראשון, בצמוד לכריס פול, וגארנט בהפרש ניכר אחריהם. כלומר, אנשים כבר מסוגלים לבחור בו. אבל עדיין מתעבים אותו.

את בראיינט מתעבים לא בגלל פרשת האונס בה היה מעורב במלון בקולורדו בקיץ 2003. ולא בגלל השמועות שהפיץ שומר ראשו כי בראיינט ביקש ממנו לרצוח את המתלוננת. ולא בגלל מה שצ'ארלס בארקלי טוען – שבראיינט סילק את אוניל מלוס אנג'לס ושהוא אנוכי. ולא בגלל שהוא אנוכי. ולא בגלל שעיתונאי הספורט האמריקאים ברובם גזענים לבנים כפי שאפשר להבין בין השורות של ג'קסון. את בראיינט מתעבים כי הוא קורא תיגר על הקונספט של ספורט קבוצתי.
 

"בלתי ניתן לאימון"

 
בראיינט עושה זאת מתחילת הקריירה. כבר בהיי סקול הואשם כי ביצע "סבוטאז'" כאשר נח במהלך משחקים על מנת להכריע אותם בסיום ולזכות בתהילה של שחקן קלאץ'. בספרו "יותר ממשחק" מספר פיל ג'קסון על ארוחת בוקר די הזויה עם בראיינט במהלך עונת האליפות השנייה של הלייקרס. "התקפת המשולש משעממת אותי" התלונן אז בראיינט. בראיינט היה אז בן 20 והתקפת המשולש הביאה 7 תארי אליפות ולא שיעממה שחקן לא פחות טוב מבראיינט בשם מייקל ג'ורדן. גם אם בדבריו היה היגיון – הוא הרגיש שהתקפת המשולש לא מנצלת לגמרי את יתרונותיו ההתקפיים – היה בהם לא רק חוצפה, אלא מסר: עזוב אותך קאוץ' עם הקשקושים הקבוצתיים שלך, תן לי לקחת את הכדור לסל. ג'קסון לא הניח לבראיינט גם בספרו The Last Season: a Team in Search For its Soul בו הוא מתאר את בראיינט כגמד חברתי ושחקן "בלתי ניתן לאימון".
 
 
עדיין אדם לא נחמד, אבל הבין את הטקטיקה (רויטרס)
 עדיין אדם לא נחמד, אבל הבין את הטקטיקה (רויטרס)   
בראיינט, בניגוד לג'ורדן ובוודאי בניגוד למג'יק ג'ונסון, ניסה לנצח משחק קבוצתי על ידי יכולת אישית הרבה שנים. בגלל זה הוא לא זכה בתואר ה-MVP שהוא אמנם אישי אך מוענק לכדורסלן במשחק קבוצתי שבדרך כלל גם מוביל את קבוצתו להישג מעולה במהלך העונה הרגילה. העונה בראיינט קולע פחות מבשנתיים הקודמות בהן התעלמו ממנו בבחירה ל-MVP. אין לו משחקים של 81 או 70 נקודות או חודש של 50 נקודות למשחק. אבל הוא הוביל קבוצה למאזן הטוב במערב ושחקנים פורחים סביבו – למאר אודום נותן עונה גדולה, פאו גאסול השתלב נהדר, ואנדרו ביינום, שבעבר תיעב את בראיינט והפסיד חלק ניכר מהעונה בשל פציעה, אומר כי "הפציעה העונה כל כך מתסכלת כי לשחק עם שחקן כמו קובי בפורמה שהוא נמצא בה היום זה זכות".

צ'רלי רוזן, העיתונאי-סופר שכתב עם ג'קסון חלק מספריו וחבר קרוב של המאמן, אומר שבראיינט לא ישתנה כמו שעקרב לא משתנה. ההבדל הוא הטקטיקה בה בראיינט נוקט. בעבר הוא החליט שעל מנת לזכות בהכרה ובתארים הוא צריך להיות גדול מהקבוצה. היום הוא מבין שעל מנת לנצח עליו לשרת את הקבוצה. זו אמנם טקטיקה בלבד, ובראיינט עדיין אדם לא נחמד, אבל טקטיקה שעשויה להוביל את הלייקרס לגמר הפלייאוף. והיא גם עשויה להוביל את בראיינט לתואר בו לא רק שלא זכה, אלא שתהליך הבחירה שלו היווה מסע השפלות צורב עבורו.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by