בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
 
והגדת לבנך ביום הזה 

והגדת לבנך ביום הזה

 
 
ליאור רדושיצקי

דני דבורין ופרימו מתפייטים ברדיו, דגלים בצהוב, שחור, אדום וכחול כמו בבאזר טורקי וילד אחד מנסה להבין: "אבא, מה זו הצגה כפולה?". יום של חצי גמר גביע

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"דני, אני לא זוכר מתי התרגשתי ככה בפעם האחרונה", מילא קולו של משה פרימו את חלל הרכב, בזמן שהנהג תר אחר חניה בין משטחיו העצומים של קניון איילון. הייתה זו שעת בין ערביים, יום רביעי. החניון, כצפוי, היה עמוס לחלוטין.
 
"אבא, זה נכון שפעם זה היה מלא באוהדים?"
 "אבא, זה נכון שפעם זה היה מלא באוהדים?"   
ברכב הסובארו ישבו שניים: גבר בשנות הארבעים לחייו ולצדו בנו, עלם צעיר. הסקאלה ברדיו עמדה על רשת ב' ונדמה שהדו-שיח בין השדרים הגיע לשיאו. "פרימו", פנה השדר הוותיק שבאולפן אל עמיתו, "אתה מזכיר לי את האקסטזה אשר נמצאת בה עת הפתיע אותך ידידנו אליהו בן און עם חולצה של סמפדוריה ועליה ההקדשה של ג'יאנלוקה ויאלי". נהג הרכב חייך לעצמו.

דעתו של הנער הצעיר נדדה, שכן עודף האינפורמציה לא אמר לו דבר, והוא הביט החוצה מן החלון על אלפי האוהדים שעשו דרכם מערבה, אל עבר אצטדיון רמת גן הסמוך, בו החל זה מכבר משחק חצי הגמר הראשון במסגרת גביע המדינה בכדורגל בין הפועל תל אביב לבין בית"ר/שמשון תל אביב. ערב רב של דגלים צבעוניים בצהוב, שחור, אדום וכחול התערבבו זה בזה ושיוו לכל העסק מראה של באזר טורקי. 'אירופה', הרהר הילד, בזמן שאביו מצא סוף סוף מדרכה לעמוד עליה ברחוב אבא הלל.

ריח משכר של אביב מילא את האוויר. כשהם במיטב מחלצותיהם פסעו השניים, נרגשים מעצם המעמד, לכיוון שערי האצטדיון. גם בזמן שהאב התמקח קלות עם הרוכל, טרם שילם עבור ארבע שקיות גרעינים ואותו מספר טרופיות בטעם ענבים, הוא לא פסק מלהפליג בסיפורי העבר - על אותו יום קסום, בו נפגשו ארבע קבוצות לשני משחקים באותו האצטדיון, זה אחר זה. "הצגה כפולה, קראנו לזה", נזכר האב בערגה, "את כל השבת היינו מבלים פה". עיני הילד היו פעורות לרווחה. הוא זיהה בפניו של אביו משהו חדש, שלא דמה במאום לאותה חמיצות שמעוררים בו בדרך כלל שידורי הליגה בשבת.
 
ריח של משהו חדש ולא מוכר (אימג'בנק/Gettyimages)
 ריח של משהו חדש ולא מוכר (אימג'בנק/Gettyimages)   
"מה, ובית"ר באמת לא זכתה עשרים שנה בגביע?", רכב הבן על גלי ההתלהבות של אביו. "באמת", ענה האב. " ונתניה שלושים שנה?" - "אמת ויציב", החזיר האב. "ולמה הפועל בכלל משחקת, היא לא קבוצת תחתית?". "חמוד", התמוגג האב משליטתו של הנער ברזי טבלת ליגת העל, "הפועל היא קבוצת גביע טיפוסית. הידעת, שאם תזכה גם השנה יהיה זה גביע שלישי ברציפות מבחינתה? וכך תשווה הישג היסטורי, אותו לא צלחה אף קבוצה זה 70 שנה, מאז הפועל ת"א של סוף שנות ה-30 והמעופפים מרמלה בתחילת שנות ה-20".

"ובאיזה מקום בית"ר/שמשון?", המשיך התכשיט, גם בזמן שנמחץ בין אביו לגדר בכניסה לשער 14, "הם לא מופיעים בכלל בטבלה". "מעניין אם מיורה עדיין היו"ר...", תהה האב בינו לבין עצמו.

בדיוק באותה שניה נשמעה שאגתו האדירה של הקהל. האב שהסדיר את עניין הכניסה עם הכרטיסן, משך את הילד והחיש צעדיו. "אבל אבא אני רוצה נקניקיה", ניסה הבן להאט את הקצב."אחר כך מתוק", זרק האב, "שלא נפספס את עופר שטרית הגדול בפעולה".
"זה זה מהעבודה שלך?". "הוא ולא אחר".
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by