בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
 
באש ובמים 

באש ובמים

 
 
אביב דילבסקי

פעם היה הספורט נחלתם של הגברים בלבד, אך עם הזמן הצטרפו עוד ועוד נשים לספה והתחילו לפצח גרעינים בקדחתנות. מי אמר שאנחנו לא מבינות בספורט? שוות דיון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
זה שנים אנו מורגלים שנשים וספורט זה כמו שמן ומים. כל ילדה יודעת שכשיש כדורגל הטלוויזיה תפוסה, לא שואלים שאלות ושומרים על השקט. אוי לאישה שתציע לגבר שלה להקליט את המשחק ולראות אותו אחר כך. על פניה עצה יעילה ונכונה, אך כשבספורט עסקינן מדובר בחילול קודש לשמו.
 
 
עם השנים התווספו נשים לאסופות הפיות המפצחים מול המסכים בסלוני הבתים, אך לרוב גם קריאות ה"פאוול!" שלהן נשמעו עשירית השניה אחרי חבריהן לספה, וזיכו אותן, לעיתים בצדק, במילים "את לא מבינה כלום".

אמנם הספורט קיים עוד מימי יוון העתיקה, אך רק לאחרונה הבינו הנשים שהספורט הוא לא האויבת מספר אחת שלהן - הפילגש. להיפך, אפשר לעשות אהבה בשלושה. במשחקים הראשונים הן שתקו וסימנו את השחקנים איתם היו יוצאות. אך עם הזמן התחילו להישאל שאלות, נשמעו קריאות אימה ברגעים המלחיצים ונוספו הנהוני הסכמה ואף מחיאות כפיים כשהשופט הוציא צהוב להוא מהקבוצה השניה. רק אז, כמו בספינינג, כמו באהבה, באה ההתמכרות. והנה הנשים עושות צעדיהן הראשונים כאוהדות ספורט. בהתחלה היו מכניסים נשים בחינם למשחקי כדורגל כדי להרגיע את הגברים, והיום היציעים באיצטדיונים ובמגרשים מתמלאים באוהדות.

מאיה גולן, עיתונאית בת 28, עוקבת בדריכות אחרי מכבי ת"א בכדורסל מגיל 6. כמו בכל משפחה טובה, גם במשפחה שלה השתדלו להתאסף מדי משחק, והיורוליג היה מסורת משפחתית שאין מזלזלים בה. דרכיהן של מאיה ומכבי התפצלו לתקופה, אך העטרה חזרה ליושנה. "זה התגבר בשנים האחרונות" מספרת מאיה, "אני ואחי עשינו מנוי למכבי, וחזרנו לימים שהיינו עוקבים אחרי הקבוצה באדיקות".

מאיה לא מתביישת להגדיר את אולסי פרי, מיקי ברקוביץ, מוטי דניאל ומוטי ארואסטי גיבורי הילדות שלה. ועדיין, מבחנה של האוהדת הוא ברגעים הקשים של קבוצתה, ימים הזרים לאוהדי ואוהדות מכבי (גילוי נאות: המדור הוא אדום). אולי זאת הסיבה שהקריירה שלה כאוהדת מכבי לא ידעה ימים כפי שידעה דווקא בשנה שעברה. "השיא היה כשטסנו כל המשפחה לפראג בשביל הפיינל-פור" היא מתענגת, "זו היתה חוויה מדהימה למרות שהפסדנו".
 
אם אין גבר, תמיד יש את הקבוצה (רויטרס)
 אם אין גבר, תמיד יש את הקבוצה (רויטרס)   
יש שיאמרו שכדורסל הוא ספורט אנין טעם מטבעו, ולכן לא מפתיע שאישה תתחבר דווקא לספורט הזה, שלא לדבר על ההיצע העצום של חתנים עתידיים בכדורסל לעומת הכדורגל. מאיה מסבירה את סלידתה מהכדורגל הישראלי בשלוש מילים פשוטות - קבוצות של ערסים. "הייתי פעם אוהדת הפועל ת"א בכדורגל, אבל כרגע אין לי פייבוריטית" היא מסבירה, "יש רק קבוצות שאין מצב בעולם שאני אעודד, כמו מכבי ת"א ובית"ר ירושלים. גם אם הן יגיעו לליגת האלופות אני אהיה נגדן".

כל אוהדת ספורט שמעה לא פעם שהיא לא רצינית, לא מבינה ובעיקר בעניין כי היא חושבת שזה מגניב. "הגיע הזמן שגברים יפנימו את העובדה שספורט הוא לא נחלתם הבלעדית. ישנן אוהדות שרופות שבאות למשחקים מתוך אהבה אמיתית לקבוצה" שוטחת גולן, " וכן, תתפלאו, ישנן כאלה שיודעות מה זה פנדל, נבדל, אסיסט ואפילו פיק אנד רול. אותן בנות לא באות לתפוס חתן או לרייר על השחקנים, הן באות מאהבה טהורה למשחק ולקבוצה".

אי אפשר להעביר טור שלם על נשים וספורט בלי לציין שהשנים האחרונות בספורט רשמו הרבה מאוד הישגים מרשימים, בלשון המעטה, של נשים. איך לא נתחיל בשחר פאר, טניסאית מחוננת בת 20, שמדורגת מקום 18 בעולם, והגיעה עד הסיבוב השלישי בטורניר ווימבלדון. הכדורסלנית שי דורון הגיעה בגיל 22 לקבוצת ניו יורק ליברטי ב-WNBA, אחרי ששיחקה בליגת המכללות בקבוצת מרילנד טראפינס. השחיינית קרן ליבוביץ' מחזיקה לא פחות משבע מדליות אולימפיות, חמש מהן מדליות זהב, ושברה לא פעם את שיא העולם. אפשר להמשיך ולמנות ספורטאיות, ואפילו לזרוק לקלחת את ונוס וסרינה וויליאמס, אבל אין צורך, שכן הישגים כאלה לא ראינו מהרבה ספורטאים בארץ, ואת זה אסור לשכוח.

נשים הן לא ספורטאיות טובות יותר מגברים, גם לא אוהדות טובות יותר מגברים, אך ודאי שלא פחות. אבל גם אנחנו יודעות לאהוב ספורט, אנחנו יודעות לעשות ספורט, וכשאין גבר לאהוב ולהיות נאמנה לו, תמיד יש את הקבוצה, או לפחות את הקפטן.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by