בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
ספורט 5 
אקורד סיום: איך יזכרו את לואיס אנריקה? 
 
ספורט 5 |
 
ניר בן יליד

הביקורת על הרכש והשינוי בשיטה. המורשת של המאמן בבארסה

 
 
 
 
 
 
 
 
 

"אני יודע שאתה יכול לספר על ההבדל בין דמעה בודדה זולגת לבין עונה שלמה של גשם", שר כריס קורנל, שהלך בשבוע שעבר לעולמו, בשיר "Let your eyes wander" מאלבומו האחרון. כמו מילות השיר, גם העונה של ברצלונה הייתה מלאת גשם, אפילו סערות, עם ניצחונות ענקיים לצד תבוסות ואיבוד תארים, ומסתיימת עם דמעה בודדת על עזיבתו של המאמן לואיס אנריקה.

"לואיס אנריקה הוא המאמן המצליח ביותר בתולדות ברצלונה, האם יחזיק מעמד בצמרת עד סוף העונה?", שאלה הכותרת באחד מאתרי הספורט המובילים בעולם לאחר שהאחרון הודיע על עזיבה ביום הראשון של חודש מרץ. מיד נחזור לתשובה, אבל לפני זה נערוך השוואת תארים קצרה בין מאמן ברצלונה הנוכחי לחברו פפ גווארדיולה.

קודם כל חשוב לציין שפפ אימן את הקבוצה במשך 4 עונות ואילו לוצ'ו עמד על הקווים רק ב-3 עונות, והנה הנתונים: בליגה: 2-3 לפפ, בגביע: 2:2, בצ'מפיונס: 1-2 לפפ, בסופר קאפ ספרדי: 1-3 לפפ, בסופר קאפ אירופי: 1-2 לפפ, גביע העולם לקבוצות: 1-2 לפפ. כלומר, לואיס אנריקה אומנם נמצא בפיגור אחרי המאמן הכי מעוטר בתולדות הקטאלונים, אך לא בהרבה, ואם היה ממשיך עוד עונה ומשחזר את עונתו הראשונה על הקווים של בארסה, היה יכול לסיים את הקדנציה שלו כגדול לא פחות מפפ.

התשובה לשאלה מהפיסקה הראשונה, אגב, היא כן. עם סיום הקדנציה שלו בקאמפ נואו, לוצ'ו הוא המאמן המצליח ביותר בתולדות ברצלונה עם 76.11 אחוזי הצלחה ב-180 משחקים. ופפ? רק במקום השלישי עם 72.47 אחוזי הצלחה. בנוסף, צריך לזקוף לזכותו של לוצ'ו יצירת המפלצת התלת ראשית הידועה בכינויה MSN, וכמובן את הקאמבק המדהים ביתור בתולדות ליגת האלופות ואולי בתולדות הכדורגל בכלל.
 
אז איך, עם כל הנתונים הללו, ועם היותו של לואיס אנריקה השחקן אגדת עבר בכחול - ארגמן, יש בכל זאת הרגשה שכל אוהד של ברצלונה נשם קצת לרווחה כשלוצ'ו הודיע שהוא עוזב את הקבוצה? האם באמת היה כל כך מוצלח כמו שהמספרים מראים? או שמא, כמו לא מעט ביקורות שנשמעו כלפיו, היה מאמן בינוני שהביא רכש כושל, לא הכין טקטית את הקבוצה למשחקים הגדולים באמת (למשל פ.ס.ז' ויובנטוס בחוץ) ורכב על ההצלחה של השלישיה הקדמית המדהימה שלו, בדרך לדעיכה איטית ומתמשכת (חמישה תארים בעונה הראשונה, שניים בשנייה, ככל הנראה תואר אחד בודד בשלישית). 

ראשית, זכות הדיבור למאמן עצמו. כשנשאל בשבוע שעבר איך הוא רואה את הקדנציה שלו, וכיצד לדעתו הוא ייזכר בזכות הטרבל, הוא ענה: "לא חשובה לי המורשת שאשאיר, אני פשוט אקח איתי את האהבה שקיבלתי מהשחקנים, מהמועדון ומהקהל". בנוגע לביצועים של קבוצתו העונה אמר: "לא היינו עקביים מספיק כדי לזכות באליפות, בייחוד במשחקי הבית. אני חושב שהקבוצה עשתה הרבה דברים טובים העונה, אבל לצערי הקו בין נצחון להפסד הוא דק מאוד".

הדברים של המאמן הם ככל הנראה גם המפתח להשיב לשאלה האם הוא מאמן גדול שהביא תארים רבים לקבוצה, או כזה שדירדר אותה עד כדי כך שרק זכייה בגביע המלך הערב מול אלאבס תמתיק במעט את הגלולה. הקו הדק עליו מדבר המאמן הוא שער החוץ של טורס במשחק הראשון של רבע גמר האלופות בעונה שעברה, הוא שער השיוויון של ראמוס בדקה ה-90 של הקלאסיקו הראשון העונה, והוא גם, בכיוון ההפוך, השער של סרג'י רוברטו ב-1:6 על פ.ס.ז'. ההבדל בין אם יזכרו אותך כך או אחרת טמון בשערים כאלו, שלעיתים משפיעים באופן ישיר על זכייה או איבוד של התארים החשובים ביותר.

מעבר לזה, לואיס אנריקה ספג לא אחת לביקורות על שיטת המשחק שלא תמיד תאמה את ה-DNA של ברצלונה, ובעיקר על הרכש ושילובו בקבוצה. הנה רשימה חלקית של שחקנים שהגיעו לקאמפ נואו בעידן אנריקה ולא הצליחו להשאיר חותם בלשון המעטה: ז'רמי מתייה, תומאס ורמאלן, ארדה טוראן, אלייש וידאל, פאקו אלקאסר ואנדרה גומש. על כל אחד מהשחקנים הללו שולמו עשרות רבות של מיליוני יורו ועד כה אף אחד מהם לא פרע את השטרות.

הרבה מילים נכתבו ונאמרו על הרכש הכושל, אך בואו נראה מה היה בקדנציה של פפ. בראש ובראשונה ניצב זלאטן איברהימוביץ, שעלה 70 מיליון יורו, סכום עתק באותה תקופה, והניב שער בכל 127 דקות משחק בלה ליגה. לשם השוואה, פאקו אלקאסר כובש בכל 141 דקות בליגה הספרדית ועלה "רק" 30 מיליון יורו. עוד שמות נשכחים מתקופתו של גווארדיולה הם דמיטרו צ'יגרינסקי, אלכסנדר חלב, קייריסון ואיברהים אפלאי. אז נכון, אומנם הרכש המאכזב של לואיס אנריקה לא יחזיר את מרבית ההשקעה, אבל גם לפפ היו נפילות משלו. 

ברכש קשה לפגוע תמיד, ולואיס אנריקה יש גם הנחה קלה כיוון שבעונתו השנייה שחקני הרכש (וידאל וטוראן) שולבו רק בינואר, זכר לעונש ההעברות שהטילה פיפ"א על הקבוצה. מעבר לזה, בואו לא נשכח את לואיס סוארס, קלאודיו בראבו, איוון ראקיטיץ', סמואל אומטיטי ואחרים שהגיעו בתקופתו של לוצ'ו ושולבו בקבוצה בצורה הטובה ביותר.

בנוגע לשאלת שיטת המשחק, זה נכון שהחזקת הכדור, המסירות הקצרות והלחץ הגבוה שאפיינו את ברצלונה בתקופה שלפני לוצ'ו קצת נעלמו מסגנון המשחק של הקבוצה, אך גם כאן צריך לזכור שהוא קיבל את הקבוצה אחרי שטאטה מרטינו הגיע ושינה הרבה ממה שבנו גווארדיולה וטיטו וילאנובה. בנוסף, השחקנים התחלפו, וכשלואיס סוארס הפיזי והמהיר מחכה למעלה, לפעמים עדיף לשחק על מתפרצות.

כשלואיס אנריקה נפרד ביום ראשון האחרון מהקאמפ נואו הוא זכה למחווה מרגשת מהקהל והמועדון. למרות הכל, אי אפשר לקחת ממנו את התארים שהביא לקבוצה ובטח שלא את המשמעות הסמלית שלו הן כשחקן והן כמאמן. "זאת לא באמת פרידה", אמר במסיבת העיתונאים לאחר המשחק, "אמשיך להיות שותף בפעילות של המועדון. אני מודה על הפריבילגיה שקיבלתי כשחקן עבר".

עם כל הביקורת כלפיו, את התארים אי אפשר לקחת ממנו, ויכול להיות שבקרוב מאוד אוהדי ברצלונה כבר יתחילו להתגעגע אליו. גמר הגביע הערב הוא הזדמנות טובה להיפרד מאגדה עם תואר ודמעה בודדה.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by