בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
ספורט 5 
האהבה השניה שלי: יעקבי ומירוצי הסוסים 
 
 לא כדורגל, אבל עדיין כיף אמיתי   
ספורט 5 |
 
נדב יעקבי

הכדורגל וב"ש היו שם תמיד, אך יש ספורט נוסף שנכנס ללב

 
 
 
 
 
 
 
 
 

שנות ה-70 המוקדמות, ואני נער צעיר בבאר שבע, חולה כדורגל כמו כל בני גילי. החיים שלנו התחילו והסתיימו באצטדיון של באר שבע, שאף אחד לא קרא לו אז וסרמיל, ובקבוצה. לא היה משחק בית שהחמצנו, ונסענו גם למשחקי חוץ. ראינו את מאיר ברד, אברהם נומה, אלון בן דור, רפי אליהו ושלום אביטן זוכים באליפות אחת ואחר כך באליפות נוספת.

ושיחקנו כדורגל, בלי סוף. ובימי שישי אחר הצהריים היינו משחקים בליגות הנוער המקומיות. וכמונו היו אלפים רבים בכל רחבי העיר. עיר משוגעת לכדורגל, אולי יותר מכל מקום אחר בארץ. לא זה לא הספיק. רציתי עוד ועוד כדורגל. ואז גיליתי את הרדיו, את הבי.בי.סי. בכל שבת אחר הצהרים, בעיקר כשבאר שבע יצאה למשחק חוץ ונשארתי בבית, הייתי מכוון את הרדיו הישן לתחנה האנגלית.

הייתי נצמד למקלט ומקשיב בחרדת קודש לקולות המגיעים מהמגרשים שמעולם לא הייתי בהם, ויכולתי רק לחלום עליהם – הייבורי, אנפילד, אולד טראפורד, וויט הארט ליין. פאדי פיני, בקולו הסמכותי, היה מגיש את תכנית הספורט של שבת בצהרים. ארבע שעות של אקשן נון סטופ, עם מעבר בין המגרשים ועידכוני תוצאות. הרגשתי כאילו אני בלונדון, למרות שבעצם הייתי בחדרי שבבאר שבע.

אלו היו הימים בהם התחלתי להכיר לעומק, להבין ולהתאהב בכדורגל האנגלי, ואחר כך בתרבות האנגלית. לאט לאט נחשפתי לענפי ספורט אחרי: ראגבי, קריקט ומירוצי סוסים. לשמוע את השדרים של מירוצי הסוסים היה תענוג עילאי. הייתי מוקסם עד אין קץ מהדרך בה הם היו מגבירים את קצב הדיבור ואת קצב השידור שלהם ככל שהמירוץ התקרב אל קו הסיום. זה הרגיש כל כך אמיתי וכל כך מרתק, עד שלעיתים אני נמצא ממש שם, ביציע המשקיף אל המסלול באסקוט או באיינטרי.

אלו היו ימים שבהם האינטרנט והסמארטפון והטלוויזיה הרב ערוצית עדיין לא הומצאו. ובכל זאת מצאתי את הדרכים משלי להעמיק וללמוד ולהכיר. לסטר פיגוט היה השם שנצרב מאז ועד היום בזיכרון שלי. אולי הג'וקי הגדול ביותר בכל הזמנים. היום הוא בן 79, אבל אז, בתחילת שנות ה-70, הוא היה אליל בממלכה המאוחדת לא פחות מג'ורג' בסט ובובי מור.

לסטר פיגוט היה הלאו מסי של מירוצי הסוסים, ווינר ענקי ודמות גדולה מהחיים. ולא רק הוא אלא גם הסוסים שעליהם הוא רכב אל התהילה. איזה שמות בלתי נשכחים: ניז'ינסקי, never say die. והיה כמובן את "רד ראם", הסוס המפורסם ביותר באותן שנים, שזכה בגראנד נשיונל שלוש פעמים בשנות ה-70. עד כדי כך הוא היה מפורסם שכאשר הוא מת ב-1995, זה היה הסיפור הגדול ביותר באותו יום בתקשורת הבריטית. במשאל שנערך באנגליה לפני כמה שנים נבחר הניצחון של רד ראם בגראנד נשיונל של 1972 כאחד מ-25 אירועי הספורט הגדולים ביותר בכל הזמנים.

במהלך השנים הפכתי את האהבה הגדולה שלי למקצוע, וכבר שלושה עשורים אני כותב על כדורגל, משדר כדורגל ואפילו כותב ספרים בנושא.  אבל מבלי שרבים יודעים, אני אוהב גם ענפי ספורט אחרים, כמו ראגבי, מירוצי מכוניות (אפילו שידרתי כמה פעמים מירוצי פורמולה 1) ומירוצי סוסים.

ולכן כל כך שמחתי שבשנה האחרונה החל ענף מירוצי הסוסים לתפוס תאוצה בישראל. כי מדובר בספורט מדליק, מרהיב, אצילי ועם תרבות ומסורת. וחוץ מזה, כמו בכל העולם הגדול, אפשר גם להרוויח מזה כסף! אני לא מתיימר להיות מומחה במירוצי סוסים, ממש לא. אבל אני בהחלט חובב נלהב של הענף ובעיקר בתקופה האחרונה, כשהתחלתי להיכנס יותר לעניינים.

ולכן החל מהשבוע אני מתכוון לכתוב כאן טור אישי בנושא מירוצי הסוסים, גם על האירועים הגדולים שמצפים לנו, כמו ה"דרבי" בעוד כשבועיים, ובכלל על העולם העשיר והמרתק הזה.

ניפגש כאן שוב בשבוע הבא!

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by