בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
ספורט 5 
שום ריפליי ב-HD לא יחליף את מה שקורה פה 
 
ספורט 5 |
 
נדב יעקבי, ברזיל

צ'ילה והטירוף, חגיגה בריו והטיילת בפורטלזה. יעקבי נהנה

 
 
 
 
 
 
 
 
 

את הדברים הללו אני כותב במהלך הטיסה מפורטלזה לפורטו אלגרה. אם תציצו לרגע במפה תבינו שמדובר בחתיכת מסע, אבל כבר התרגלתי. החיים שלי בשבועיים האחרונים כוללים כמעט אך ורק שדות תעופה, טיסות, נסיעות בשאטלים או מוניות לבית המלון, לאצטדיון, ולמשחקי כדורגל.

זה יישמע אולי מעט מוזר, אבל הכי מעט זמן אני מבלה באצטדיון. שלוש שעות לכל היותר, כולל הכל. הדרך אל העיר בו נערך המשחק, מהרגע בו יצאתי לדרך – תמיד בעיר אחרת ורחוקה אלפי קילומטרים - ועד שהגעתי לאצטדיון עצמו, יכולה לקחת תשע שעות ואפילו יותר. זה לא פשוט, זה מעייף, אבל כמו לכל דבר גם לזה מתרגלים. שעון מעורר בארבע ורבע בבוקר כבר נשמע לי דבר של מה בכך. אני כל הזמן עורך חישוב של צבירת שעות שינה ואם צריך משלים במהלך הטיסות.

בגלל המרחקים האדירים בין עיר לעיר קרה לא פעם שמשדה התעופה המשכנו, אני, הפרשן שלצידי מוטי איוניר והמפיק אורן חזקיהו, היישר לאצטדיון, עם המזוודה ולמלון הגענו רק בלילה. מקלחת טובה, קפה חזק, תנומה של שלוש-ארבע שעות וקדימה, ליעד הבא, למשחק הבא.

מה שמכפר על הכל אלו כמובן המשחקים. זו הנאה גדולה להיות נוכחים בהם, וגם לשדר אותם. אז נכון, ב-0:0 המשמשים בין ניגריה ואיראן סבלנו, אני מניח שכמו כל מי שצפה בזוועה הזו, כי זה ללא ספק המשחק הגרוע ביותר במונדיאל הנהדר הזה. אבל זו הייתה ה"נפילה" היחידה עד כה. הניצחון של צ'ילה על ספרד היה משחק ענק ובעל משמעות היסטורית, וכך גם המשחק ששידרנו בין גרמניה לגאנה בפורטלזה.

המחצית השנייה הייתה פשוט תאווה לעיניים. כדורגל פנטסטי, התקפי, עם ארבעה שערים, עם שני מהפכים ועם קהל נפלא. אני יודע שיש כאלו שמעדיפים לראות כדורגל בטלוויזיה, ליהנות מהקלוז-אפים, מההילוכים החוזרים, מהסטטיסטיקות, מדברים שהצופה ביציע לא מקבל. אבל כדורגל זה הרבה יותר ממה שקורה על הדשא עצמו. זה מה שקורה ביציעים, מה שקורה מסביב לאצטדיון ומה שקורה בעיר לפני ובעיקר אחרי משחקים.

כדי ליהנות מהחוויה הכוללת חייבים להיות באצטדיון. ותאמינו לי, להרגיש, לראות ולשמוע 50 אלף אוהדים צ'יליאנים מרעידים את המרקאנה וחוגגים כל הערב והלילה במסעדות וברחובות של ריו, זה משהו אחר לגמרי. משהו ששום טלוויזיה בעולם לא יכולה להעביר.

עזבתי את פורטלזה החמימה והמהבילה, שהשמש זורחת בה כל השנה, שהטיילת שלה מלאה בעשרות אלפי מקומיים והתיירים מתערבבים בקרנבל אחד גדול. ועכשיו אני בפורטו אלגרה הקרירה והחורפית. זכיתי לעוד משחק נפלא, ה-2:4 הענק של אלג'יריה על דרום קוריאה, במונדיאל שפשוט לא מפסיק להפתיע ולרגש בכל יום מחדש. המסע נמשך. וגם הקרנבל.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by