בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
ספורט 5 
חזרה למקורות: לגרמניה אסור לאכזב הפעם 
 
 יוגי לב והיסטוריית המאמנים בגרמניה. הלחץ עליו   
ספורט 5 |
 
אור זיו

הסגנון כבר לא הגנתי, אבל המאמן יואכים לב חייב תואר

 
 
 
 
 
 
 
 
 

כשיואכים לב החל את דרכו בנבחרת גרמניה כעוזרו של יורגן קלינסמן לפני מונדיאל 2006, החל תהליך אבולוציוני שובר מוסכמות. לאט-לאט, צעד אחר צעד, המאנשאפט שינתה פניה. לא עוד כדורגל שמקדש את התוצאה על חשבון הדרך, חסל סדר סגנון משעמם ויעיל שעיצבן את היריבים, אבל הביא ניצחונות קטנים. תמו ימי ה"כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת".

קלינסמן ולב ניסו להוכיח שגרמניה מסוגלת להצליח גם עם כדורגל התקפי, יצירתי ושובה עין. התזמון היה מעט בעייתי - הטורניר נערך על אדמת המולדת והלחץ באחת המדינות המעוטרות בעולם הכדורגל היה גדול. למרות הציפיות, הניסוי הוכתר כמוצלח. אמנם הגביע לא נשאר בגרמניה, אבל הנבחרת סיימה במקום השלישי ועל הדרך הבקיעה 14 שערים, כולל רביעיה במשחק הפתיחה נגד קוסטה ריקה ושלישיה לרשת אקוואדור בשלב הבתים. לאחר הטורניר, הציבור דרש שקלינסמן יישאר, אבל המאמן בחר לעזוב. באופן טבעי, לב ירש אותו.

עם יותר ויותר שחקנים טכניים ומוכשרים ברמה עולמית בסגל, "יוגי" לקח את הרעיון של קודמו צעד אחד קדימה. העובדה שליואכים לב יש יותר כלים התקפיים לעבוד איתם מאשר היו לקלינסמן לא מקרית. בהתאחדות הגרמנית החליטו לייצר דור חדש של שחקנים והקימו תשתית להטמעת סגנון של משחק מסירות מרגל לרגל, של התקפות שפורצות את ההגנה כמו שסכין חמה עוברת דרך חמאה. בדומה ל"לה מאסיה" של ברצלונה, כשרונות גרמניים צעירים אותרו בקפידה בשלב מוקדם ועברו דרך מסלול שהכין אותם לשחק לפי הכדורגל הגרמני החדש.

התוצאות הגיעו במהרה. מריו גצה, מרקו רויס, מסוט אוזיל, טוני קרוס, תומאס מולר, סמי ח'דירה, יוליאן דראקסלר ואנדרה שורלה הם רק חלק מהדוגמאות שיוצרות את הדור המוכשר ביותר, כנראה, בתולדות הכדורגל הגרמני. הם מצטרפים לבסטיאן שוויינשטייגר, פיליפ לאם ואחרים, שצמחו להיות כדורגלנים מהשורה הראשונה בעולם עוד לפני המהפכה. כבר עכשיו אפשר לחוש את ניצני הדור הבא של הכדורגלנים שמתחיל לחדור את פני השטח.

בטורנירים הבאים, תחת הדרכתו של לב, הניסוי המשיך לעבור את סף ההגדרה של "מוצלח". הפסד בגמר יורו 2008, עוד מקום שלישי במונדיאל 2010 והגעה לחצי הגמר גם ביורו 2012. אלא שאחרי אותה אכזבה מתסכלת מול איטליה בוורשה לפני שנתיים, הקולות בגרמניה החלו להישמע קצת אחרת. המבט לעבר לב הפך לפתע לחשדני. עם כל הכבוד להעפלה לשלבים המאוחרים, בגרמניה התרגלו ללא פחות מאחיזה בגביע. ההתאחדות נתנה גיבוי מלא למאמן, אבל כידוע: כשנותנים לך גיבוי, כנראה שהמצב שלך לא כזה מזהיר. ובכל זאת, לב קיבל את ההזדמנות להדריך את המאנשאפט גם בברזיל, כדי להמשיך את התהליך שהוא עצמו היה שותף ביצירתו.

אלא שעכשיו לב וגרמניה מגיעים בסטטוס שונה לחלוטין לזה שבו הורגלו. הלחץ התגבר והשתנה. זה כבר לא לחץ של "אתם חייבים לנצח", אלא לחץ של "אסור לכם להפסיד". כעת יש אופוזיציה ללב, כזו שמשמיעה את קולה בתקשורת ודואגת להבליט בכל הזדמנות את הנקודות הרעות. לפתע הידיעה על כך שרישיון הנהיגה של המאמן הלאומי נשלל בגלל עבירות מהירות הופכת לכותרת ראשית ופותחת את מהדורות החדשות. הסחות הדעת המשיכו להצטבר. קווין גרוסקרויץ נתפס משתין בלובי של מלון, עובר אורח נפגע קשה ממכונית מירוץ במחנה האימונים של גרמניה במהלך צילומי פרסומת. לא הכל שלו ופסטורלי בסגל המאנשאפט.

בכל הקדנציה שלו, לב דאג להתאים את עצמו לצורכי הכדורגל העכשיווי. בשנים האחרונות, האסכולות התפצלו לשני כיוונים, ושניהם מציגים את עצמם בצורה מושלמת בחצר האחורית של מאמן נבחרת גרמניה. יש את הטיקי-טאקה הספרדי, אותו פפ גווארדיולה הביא לבאיירן מינכן; ויש את המתפרצות הקטלניות של יורגן קלופ בבורוסיה דורטמונד. לב החליט לקחת את שתי האפשרויות, ולנסות ולחבר ביניהן לכדי סגנון ייחודי משלו, שנוטה יותר לאסכולה הגווארדיולית. לראייה, מירוסלב קלוזה הוא החלוץ היחיד בסגל ורבים מעריכים שלב ישתמש בגצה או מולר כחלוצי 9 מדומים, בדיוק כמו שנהוג בנבחרת ספרד. השאלה היא לא אם זה יעבוד - כל הגרסאות האחרונות של נבחרת גרמניה "עבדו" - אלא אם זה יביא גביע.

הבעיה היותר קשה של לב היא הפציעה של מרקו רויס. לגרמניה יש הרבה שחקנים ברמה הכי גבוהה באירופה, אבל את היכולת של כוכב דורטמונד להצטרף להתקפה מהקישור יהיה למאמן קשה לשכפל. בהיעדרו של רויס, אולי לוקאס פודולסקי ימשיך להראות שבנבחרת הוא שחקן שונה מאשר בקבוצות שלו, אך בכל מקרה יש חוסר ודאות גדול.

"אנחנו לא יכולים רק לשחק כדורגל מרהיב, אלא מוכרחים לחזור לערכים הישנים שלנו", הצהיר לאחרונה סמי ח'דירה. הכדורגל הישן של גרמניה אמנם לא היה יפהפה, אבל הביא גביעים. למעשה, עד 1998 לא היה לגרמניה מאמן שלא זכה בלפחות תואר גדול אחד לפני שסיים את תפקידו. מאז, עברו שם אריק ריבק, רודי פלר, קלינסמן וכעת לב - ואף אחד מהם לא ניצח ביורו או מונדיאל. 24 שנים עברו מאז הזכיה האחרונה במונדיאל של הנבחרת הכי ווינרית בעולם, ואולי היא כבר לא כזו ווינרית. כדי שהדור המוכשר הזה של גרמניה לא יתבזבז, כדי שהניסוי יצליח באמת, ללב אין ברירה אלא לנצח. עד הסוף.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by