בערוץ
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
ספורט 5 
הרחקות וסמים: הפרצוף של מונדיאל 2002 
 
 מורנו, ברח מההאשמות (gettyimages)   
ספורט 5 |
 
עמרי מנהיים

השופט הפיל את איטליה, אבל איש לא האמין שכך הוא יתרסק

 
 
 
 
 
 
 
 
 

ב-18 ביוני 2002, רגע אחרי שאהן ג'ונג-הואן העלה את קוריאה הדרומית ל-1:2 מול איטליה בשמינית גמר המונדיאל, לקח הבמאי שאמון היה על השידור הישיר את אחת ההחלטות האמיצות והנדירות בתולדות הטלוויזיה המודרנית. הוא לא התעכב על הפרצופים ההמומים של שחקני הסקוואדרה אזורה, הוא לא הקרין את ההילוכים החוזרים, הוא לא התייחס לתגובות של המאמנים. הוא התמקד אך ורק בפניו מוכות ההלם של החלוץ האלמוני-יחסית של פרוג'יה, שהעלה למעשה את מארחת גביע העולם ל-8 האחרונות בשער זהב. אלא שעם כל הכבוד לאותו שוט מדהים ביופיו, פספס הבמאי את הסיפור המרכזי של אותו משחק: השופט.

ביירון אלדמאר מורנו רואלס מאקוואדור היה האיש שנבחר לנהל את המשחק הזה, שבדיעבד הפך לפרצוף המכוער של אותו מונדיאל - ובעיקר של פיפ"א והעומד בראשה, ספ בלאטר. הסרחון שנדף מהניצחון הקוריאני באותו ערב בדאיג'ון הגיע עד לשווייץ, וספק אם מישהו יכול היה לפספס אותו.

טעויות אנוש?

תקציר האירועים: איטליה של ג'ובאני טראפטוני הייתה פייבוריטית ברורה מול המארחת, אבל כבר בדקה החמישית נשרק לחובתה פנדל מעורר מחלוקת, אחרי עבירה גבולית במיוחד של כריסטיאן פאנוצ'י במהלך קרן. אלא שג'יג'י בופון עצר את הבעיטה של אהן וכריסטיאן ויירי הבקיע בדקה ה-18. הקוריאנים איזנו בדקה ה-88 ובהארכה החל מופע הבלהות של מורנו.

בדקה ה-110 הכחולים נשדדו. מסירת עומק נהדרת של ויירי מצאה את דמיאנו תומאסי, שכבש, אבל השער נפסל בשריקה לא מוצדקת בעליל לנבדל. בחלוף שתי דקות הפארסה נמשכה. הכוכב הגדול פרנצ'סקו טוטי הופל ברחבה, אבל לדעת מורנו התחזה, ראה צהוב שני והורחק. בהמשך הגיע כמובן אהן, השוט היפהפה ההוא והחגיגה הגדולה באדום. ואז, כמובן, התחילו לצוץ השאלות.

איך יכול להיות ששופט אלמוני ונטול רזומה כמו מורנו, באותם ימים בן 33, ניהל משחק בשלב כל כך גבוה במונדיאל? איך יכול להיות שדווקא הנבחרת המארחת נהנתה מאותן טעויות? איך יכול להיות שגם את רבע הגמר של קוריאה מול ספרד ניהל שופט אלמוני ממדינת כדורגל זניחה יחסית, שטעה לטובת האסייתים? והאם יכול להיות שבלאטר, פוליטיקאי שידוע בחיבתו לקולות מהמדינות הקטנות, הרוויח מכך?

לאיטלקים, כמובן, היו את כל התשובות - לפחות על פי ראות עיניהם. "בגלל שיפן הודחה, פיפ"א רצתה להשאיר את אחת המארחות בטורניר", הטיח טראפטוני. "זו הייתה אחת מתצוגות השיפוט הכי גרועות שראיתי בחיי. אין לי ספק שמשהו עומד מאחורי זה, כי זה לא הגיוני". בלאטר, מצדו, דחה את הטענות והפנה את האש בחזרה למפסידה: "ההדחה של איטליה לא הגיעה רק בגלל השופטים, הם בני אדם וגם הם טועים. כדאי שבאיטליה יבדקו את עצמם וינסו להבין מדוע ביצעו כל כך הרבה טעויות בהגנה ובהתקפה".

האשמות ואוסף של ראיות חותכות היו גם היו, אבל הוכחות? נאדה. עם זאת, כל מה שקרה בשנים שלאחר כך עם מורנו מעמיד את אותן "טעויות אנוש" של השופט באור אחר לגמרי.

תאוריית הקשר

שלושה חודשים בלבד לאחר שהסתיים גביע העולם, חזר מורנו למולדתו ושפט משחק בין דפורטיבו קיטו לספורטינג ברצלונה בליגה באקוואדור. המשחק הסתיים ב-3:4 לזכות קיטו, העיר בה נולד האיש עם המשרוקית, והביא איתו שערוריית ענק. במצב של 2:3 לספורטינג, בדקה ה-90, השופט הוסיף 6 דקות. אלא שהזמן הזה לא הספיק לקיטו ורק בדקה ה-99 (!) הושג השוויון. בחלוף דקתיים נוספות הגיע גם שער הניצחון, ובעקבותיו גם איזו חקירה קטנה. נחשו מי עמד במרכזה.

המשטרה בדקה את האירוע, בסיומו נמצא מורנו אשם - שכן גם הוא לא הצליח להסביר כיצד תוספת של 6 דקות (שהייתה ארוכה גם כך, על פי העיתונים באקוואדור) - הפכה ל-13. על כן, הוא ספג עונש השעיה חמור מ-20 משחקים. הפרשה חצתה כמובן את גבולות המדינה והציפה פעם נוספת את הקשר שבין פיפ"א, השופט והשחיתות. "פעם צנחן, תמיד צנחן"? כנראה שגם פעם מושחת, תמיד מושחת. אבל כאן הסיפור של מורנו לא נגמר.

במאי 2003 מורנו הושעה שוב, זאת לאחר שהרחיק שלושה שחקנים מאותה קבוצה במשחק ליגה אחד באקוואדור. אחרי הפרשה הזו, השלישית בתוך פחות משנה, הוא החליט שהספיק לו ופרש לגמרי. "אני עוזב בראש מורם ודרך הדלת הקדמית", אמר השופט השנוי במחלוקת במסיבת העיתונאים בה הודיע על תליית המשרוקית. "אני חושב שעשיתי בסך הכל עבודה טובה ועם 'הכתמים' שיש על שמי לא אוכל לחזור ולהחזיק בתג הבכיר של פיפ"א. לכן, ההחלטה שלקחתי היא הטובה ביותר נכון לעכשיו".

מישהו עדיין צריך הוכחות?

אלברט איינשטיין טען פעם ש"צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי"; על כן, למרות ההיתממות של מורנו ועל אף שמעולם לא נחשף הקשר בינו לבין יד נעלמה מפיפ"א, קשה לקבוע שמעולם לא היה אחד כזה. וחשוד ומסריח ביותר.

אז כן, יכול להיות שהוא פשוט שופט גרוע שטעה במקום הלא-נכון ובזמן הלא-נכון. אבל שורת ההאשמות שעומדת נגדו היא כל כך ארוכה וחד משמעית, כך שלומר שהכל נעשה בתום לב זו תהיה העלמת עין. "אף אחד לא יצליח לשכנע אותי שלא היה שם משהו לא כשר", טען טוטי בזמנו. "לא ייתכן ששופט כזה יעביר משחק כל כך רגיש ויבצע טעויות כל כך קשות מבלי שאף אחד ייתן על זה את הדעת".

גם אם אין שום דבר בגו, וכולם - טוטי, טראפטוני והאוהדים בעלי היכולת להסיק מסקנות מתבקשות - טועים, ומורנו הוא אכן שופט איום שפשוט שגה, ב-2010 הגיעה המכה הניצחת. מורנו הפך לעבריין מורשע, ולא רק על כר הדשא.

בספטמבר באותה שנה, נעצר האקוואטוריאני בנמל התעופה בניו יורק. בתחתוניו נמצאו (כן, בתחתוניו) שישה קילוגרמים של הרואין. במקרה הזה, אגב, הוא אפילו לא ניסה לכפור בהאשמות, הודה במיוחס לו ונשלח ב-2013 לשנתיים וחצי בכלא בארצות הברית. עם הזמן קוצצו ממאסרו ארבעה חודשים וכיום הוא מתגורר באקוואדור. רחוק מהמגרש, אבל בלתי נשכח.

הסיפור של מורנו הוא אולי התמצית של מונדיאל 2002 כולו. כי מעל לזכיה של ברזיל והקאמבק של רונאלדו, צחנת שערוריות השיפוט האפילה על הכל. הטיעונים של בלאטר על "טעויות אנוש", שנראו עוד הגיוניים יחסית בזמן גביע העולם עצמו, הפכו למגוחכים יותר יותר כאשר שמו של מורנו המשיך להיקשר לסקנדל אחרי סקנדל. ואתם יודעים מה? ככל שזה קשור לאינטרסים של פיפ"א, כנראה שעדיין לא ראינו הכל.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by